כמה הערות על "מוות במשפחה" של קרל אוּבֶה קְנַאוּסגוֹרד – רשימה ראשונה משתיים

המאמר כונס בספרי, "מבקר חופשי" (הקיבוץ המאוחד, 2019)

https://www.kibutz-poalim.co.il/a_free_critic

 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • הרב קלייבמן  ביום אפריל 28, 2014 בשעה 10:00 PM

    'הריאליזם המיקרוסקופי', כפי שהצגת וציטטת אותו, הזכיר לי מאוד את ספרו האחרון (והיחיד שקראתי) של ישעיהו קורן. יש עוצמה רבה בפרוטרט הזה, החוויה נעשית חיונית ועוטפת. אלא שקורן לא מתרחק מהמיקרוסקופ ויהיה מעניין לקרוא שילוב שכזה. הספר ממתין והפוסט מאלף (על אף שלא נקרא בשלמותו), תודה!

  • א.נ.  ביום אפריל 29, 2014 בשעה 10:43 AM

    אני קורא את דבריך בדכדוך עמוק:

    עלי להעיד שקראתי את הספר – מדובר בסופר טוב אבל בשום
    פנים לא בסופר מהפכני או גדול, החורג במשהו מהדפוס שעיצב ברגמן בסרטיו.(אמנם מאוזן יותר ונוטה פחות אל השדי והמורבידי) ובסופו של חשבון – טוען (בגלוי ובמובלע) שהמיצוע של הקיום הבורגני אינו הרסני או קטסטרופלי – ניתן "לחיות" עמו ועם סוג כלשהו של מאובנות רגשית ושהאלוהים ניצב גלוי בפרטים הקטנים. (כמובן, יכול להיות שבספרים הבאים תחול התפתחות מעניינת).

    יחד עם זאת אני תוהה לשם מה הטורח והמאמץ (שלך או של המתרגמת),ולאיזה צורך מתקיימת מראית העין של "עסקים כרגיל" בספרות ובמו"לות כאן? במה הסופר הזה טוב יותר
    או מעניין יותר מישעיהו קורן או יעקב שבתאי של "זיכרון דברים"? קוסמופוליטיות? ספרות עולם
    במובן של "מוסיקת עולם",היינו, מה שנעים ולא באמת מעיק לכל אוזן או לכל עין? שהקיום ,או הרוע, או החיים מובנים מהצטברות של עשרות אלפי פרטים קטנים? גם הקיום במסגרת גרמניה הנאצית היה ,בסופו של חשבון,קיום כמעט סביר (אם היית בצד הנכון ).לא,הספרות לא צריכה להיות שם אלא במקומות אחרים לחלוטין – לפחות מבחינת התכוונויותיה והגדרת המטרות שלה.

    נדמה לי שהשאלה צריכה להתחדד ולהיות-במה מועיל התרגום הזה לספרות העברית,אילו תובנות עומק או עקרונות ביצוע חדשים הוא מספק.ובאמרי ספרות – כוונתי לספרות ולא לקוראים.ה קוראים חדלו מזמן מלהיות איזה שהוא גורם ערכי במשוואה הפנימית (הם חשובים למו"לות ולחנויות הספרים ושני אלה,חיבורם לספרות העברית הולך ונרקב).אני מבין שהקורא מבקש (וזה במקרה הטוב) ספר לא רע להעביר בו את הזמן,אבל האם יש סיבה שהביקורת תשתף פעולה עם המכאניזם המסחרי המחולל את מראית העין של הקיום הספרותי? את הקריאה בספרים כסוג של פעילות והיפעלות אוטומאטית?.

    ודאי שאיני נגד תרגום (בתנאי שהוא תורם לספרות בפרמטרים של מרחב או עומק) כי ספרות אינה
    גאז טבעי שנמכור למדינות העולם ולא מכונית מסוג "וולבו" שיוצרה בארצות הנורדיות ויובאה לכאן,
    ליזול אט בשמש הקופחת, ואנו מבקרי הספרות איננו מבקרי רכב: תפקידנו במרחב קריטי ועקרוני לאין שיעור.(האמת היא ,כמובן – הלוואי והיתה לנו שמץ מן הלגיטימציה או הרצינות שבה מתייחס הציבור למבקרי הרכב במדורים הרלוואנטיים) אמנם, סביר להניח שגם כאן מתקיים מסחר חליפין בכל עוזו (נמכור להם "סוסיתא" משלנו,היינו, איזה שלו או ניר ברעם ונקבל איזה כתבן בלשים שבדי קודר או קונאוסגורד זה או אחר – ולאחר מאמץ לא פשוט נמצא בו איזה טעם או ייחוד).

    כי,גלסנר, גם אני מחזיק בספרייתי 120 ספרים שלא יצאו מדלת הבית תמורת כל הון שבעולם,
    ועוד מתחלפים רבים מספור. עליך לקחת בחשבון שהקורא ה"ממוצע" לא מחזיק את 120 הספרים
    האלה (או אחרים),וכאן,אולי עצם ההבדל.

    ועוד דבר: אני מניח שמספר העותקים המכורים בנורווגיה ממנו אתה מתפעל מייצג קוראים
    בורגנים נינוחים הרואים בספרו של קונאוסגורד שיקוף של חייהם בראי קמור.לנו כאן אין בורגנות
    נינוחה – היא חייבת להיאבק כדי לא לשקוע.נדמה לי שזה סוד קסמו העיקרי של הספר : ייצוג
    של יציבות קיומית ממנה א פ ש ר ב כ ל ל לשקף תמורות רגשיות זעירות בתוך הקרח.אב שיכור
    במטבח מטונף העשוי עץ תולענה! פסגת החלומות.

  • אריק גלסנר  ביום אפריל 29, 2014 בשעה 7:02 PM

    לאמנון, תגובתך תובעת תגובה רצינית ומפורטת. לעת עתה אומר כמה דברים. א. מותר לקורא ישראלי, עד שיגיעו ימות המשיח – ובצד הניסיון לתיקון עולם – ליהנות מספרות ברמה גבוהה, שיש בה יסוד מחיה ולא שגרתי. כלומר, אין שום רע בקריאה של ספרות מעולה לא ישראלית. ב. אכן, יש משנה חשיבות בקריאה של ספרות ישראלית הנכתבת עלינו ומבקרת אותנו ומדרבנת אותנו לשינוי מצבנו, ובביקורת על היעדרה של ספרות כזו. עם זאת, הביקורת שלי לא נכתבת על חשבון ספרות כזו וביקורתה. כרגע איני מצוי בפוזיציה של מבקר ספרות מקור – פוזיציה חשובה שיש לי מלוא ההערכה אליה, איישתי אותה כמה שנים טובות ואני אף, לעתים, מייחל לחזור אליה – למעט ביקורת כפעם בפעם. הדבר נובע משיקולים שלי ומשיקולים של הבימה שמעסיקה אותי ומשיקולים שקשורים למערכת הספרותית הכללית. איני רוצה להיות אחראי על ביקורת הספרות הישראלית במובן זה שכל הפעילות הביקורתית שלי תחויב לעסוק ביצירה ישראלית וגם אין הדבר תלוי רק בי. ג. יש מקום לתהות האם הפוזיציה של הצופה לבית ישראל, פוזיציה מוערכת בעיניי ונחוצה, לא נמלאת כיום בעמדתם של עיתונאים כמו גיא רולניק יותר מאשר בכתיבה של ספר פרוזה ישראלי שעוסק ב"מצב". ואני חושב שגם אתה לא מעוניין בסוג כזה של ספרות, כלומר שערכה נשען על כך ועל כך בלבד שהיא עוסקת במציאות הישראלית בעין ביקורתית – ואם כך הוא, כלומר, אם אתה מאמין גם בערכים ספרותיים אוניברסליים אז יכולים גם יכולים אנו למצוא מזון רוחני בקריאת תרגום.

  • אמנון נבות  ביום אפריל 29, 2014 בשעה 8:29 PM

    אריק, הפנייה שלי אליך היא עקרונית.איני נכנס כלל לנסיבות הספציפיות שבהן בחרת או נבחרת
    לכתוב על סיפורת מתורגמת.(אני עצמי הותקפתי לא פעם על שתיקה מתמשכת,ולא היה בי הכוח
    להסביר שאין לי היכן לכתוב ולפרסם – שכל המבואות נחסמו).

    חוששני שעלינו לשאול את עצמנו כ י צ ד ק ר ה שאנשים כמו רולניק או אפילו טובים ממנו פחות
    הפכו להיות ה"צופה בית ישראל" ולקחו את מקום הספרות. (במקום אחר שאלתי איך זה שלא היה שום סופר ב"הנהגה" של מחאת השדרות בקיץ 2010) ,לשון אחר : הספרות בגדה בתפקידה
    הבסיסי ביותר – אפיון המצוקה הקיומית ,החידלון האישיותי של דור הבנים שניהל את המחאה
    במסגרות הבורגניות האנמיות שכאילו הוכתבו לו מראש. רולניק ודומיו יכולים לשקף אך במגבלות
    תחום העיסוק שלהם וכלכלה, ואחרים מתחום הסוציולוגיה.הם אינם יכולים ואין זה תפקידם להציב\
    מרחב או קידוח עומק במצב. זה תפקידם של הסופרים ותפקידה של הספרות.

    אכן, הספר אליו התייחסת הוא ספר טוב.אבל לא יכולתי שלא לשאול את עצמי מה פשר ההתמקדות
    של השנים האחרונות בבורגנות הנורדית דווקא,שמאפייניה הם איפוק רב ,קפיאה על השמרים,
    יציבות ( וכאשר זו מופרת היא מתכסה בהררי מילים ) -אני שואל את עצמי (ביאוש עמוק) מה פשר
    הפטפוט עצמי לדעת, הרטוריקה של הכלום הגדול שאחז בחברה הישראלית,כולל בשכבות היותר
    עילגות ואלימות שלה – וביתר שאת מאז מחאת השדרות,ואיך זה שמסת המילים לא מובילה לשום
    פעולה.אני שואל את עצמי איך הפכה השתיקה (המאפיינת את הקולנוע של ברגמן) לדברת.

    אני נזכר משום מה בחבר ילדות שלי, שעבר את מלחמת יו"כ בטנק, בסיני.לאחר המלחמה נשבע
    שיהרוג את המח"ט שרימה אותו ("אמר הטנקים שלנו בלתי חדירים".).לאחר שדרך את ה'עוזי' והחל צועד לג'יפ של המח"ט לקחו אותו למוסד פסיכאטרי ופקדו עליו: "דבר, שפוך כל מה שיש לך על הלב",והוא מדבר,מסביר ומתוודה מאז ועד היום הזה.

    איני נגד תרגום כלל : אני רק חושש שבסיטאציות מסויימות הוא בא לחלף את מקום ותפקיד
    הצופה לבית ישראל. נדמה לי שזה ת פ ק י ד נ ו , כ מ ב ק ר י ם ,להבין מה מגמת התרגום
    במהלכיה של הספרות, מה התפקיד שלה (מעבר לקופת המו"ל ועיסקאות טרייד אין),מהו החור
    השחור שאותו היא מבקשת לסתום.מה היה תפקיד התרגום האינטנסיבי של סיפורת גרמנית
    בשנות השבעים של המאה שעברה? מדוע חדל באחת בשנות השמונים? ולמה סיפורת דרום אמריקאית בשנות השמונים? מדוע חדלה באחת? סיפורת אמריקאית בעשור הקודם? ולמה ספרות בלשית=נורדית בשנים האחרונות? דווקא עיסוק בנורמות של תרגום היה אינטנסיבי מאוד בעשורים האחרונים – דיון שנוהל על יד חוקרי ספרות.דיון בשאלת המחולל של הצורך בתרגום באקלים ספרותי או רוחני מסויים,שזה תפקידם של מבקרי ספרות – לא עלתה בשום שלב.

    קהל הקוראים,גלסנר, איננו זקוק להיפעלותנו. הוא זקוק לתובנות העומק העקרוניות שלנו.. הוא אינו זקוק לעידוד המגמות האסקאפיסטיות (מעודנות ככל שיהיו) של עצמו או כהסבר של המורה היקר של
    נעימה ששון: "עץ תולענה אינו עץ מלא תולעים – זה סתם סוג של עץ." – למרות שהוא מככב בחלומות
    הנורדיים שלנו לצד עוד אלמנט או שניים שלא נקרא בשמם המפורש.

  • אודי ד.  ביום אפריל 30, 2014 בשעה 5:36 PM

    אריק, זוהי רשימה מאוד מעניינת, תודה. גם חילופי הדברים בינך לבין אמנון נבות מעניינים לא פחות. אולי תזמין אותו לכתוב כאן טור אורח הנוגע לדברים בהם הוא עוסק בתגובותיו הנ"ל, ותגיב עליו?

  • ישראל סקופ  ביום אוקטובר 12, 2015 בשעה 5:02 PM

    לנושא תגובתו של המספר להודעת הגירושין: הודעה מזוויעה ותגובה מזוויעה לא פחות, בחסר שבה, בהיעדר תגובה הולמת. גם אני הייתי נפעם מקטע זה אבל בשונה מההתייחסות שלך אני יצאתי ממנו בתחושת מצוקה. לתחושתי לא מדובר כאן על בחירה בין דרמה לסנסציה אלא כשל תקשורתי נורא בין אב ובנו, דומה לרבים אחרים המופיעים בספר אך נורא מכולם. גם היעדרה של האם בשלב הודעת הגירושין (נדמה לי שלא סופר כלום על הודעה מצידה בשלב ההוא) היווה בעיני חלק משלים של התופעה הקשה. מעבר לניתוח פסיכואנליטי של הדמויות הניתוח נראה לי רלוונטי ליצירה בהיותו מסביר במשהו את מוטיבציות הכתיבה של קרל אובה, ואני גיליתי שאתה עוסק בזה לא מעט.
    ובכלל אני מסכים עם הסופרלטיבים והדגשים השונים שלך לגבי הספר. היה עבורי חזק, מרתק.

  • חיה  ביום פברואר 4, 2017 בשעה 1:51 PM

    יכול להיות שתיאור הזבוב הוא רפרפנס לתיאור הזבובים ב"יוליסס" כשבלום יושב במסבאה אחרי הלוויה? מעניין שקנאוסגורד לא מזכיר את ג'ויס בכלל במחשבותיו אודות כתיבה.

  • ראובן  ביום יוני 25, 2017 בשעה 2:19 PM

    תודה על הרשימה!

טרקבאקים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: