קצרים (חלקם בפלירט עם אקטואליה ספרותית)

1. בצד "מדוע יש צורך לבחור? מדוע הדיכוטומיה?", הרי שהשבח השמור בפי רבים למי ש"מציב סימני שאלה אך לא סימני קריאה" הוא אחד הקלישאות הגדולות של עידננו השטחי, שבמסווה של פלורליזם וספקנות מסתיר אדישות ומבוכה ואין אונות.

ועם זאת, אם יש דבר גרוע יותר מ"מי שמציב סימני שאלה אך לא סימני קריאה" הוא מי שאץ להציב סימני קריאה לפני שחשב את המחשבה הנידונה עד תומה (ולפעמים לחשוב מחשבה עד תומה מצריך יותר שנים ממספר חיי אדם, שאם בגבורות הינם שמונים שנה, כך שתומו קודם לתומה). ואלה רבים גם רבים.

2. אז מה, אתה בעד או נגד פסיקת בית המשפט העליון על גניזת ספר שבו פרטים אוטוביוגרפיים אינטימיים נחשפו שלא בהסכמה של הנחשף?

הרי חופש הביטוי עומד כאן בסכנה! הרי זה חלק מגל אנטי ליברלי של חקיקה!

ולחלופין, מה עם זכותו של אדם שלא יבזוהו! מה עם כבוד האדם וזכותו לפרטיות!

והרי תשובתי הנחרצת: אני לא יודע. יש לי יותר סימני שאלה מסימני קריאה…

מבלי לקרוא את הספר ומבלי לחשוב על זה ארוכות וממושכות איני יכול לתת תשובה על כך.
יש דבר מה מפחיד בפסיקה הזו, ומצד שני יש דבר מה מפחיד בגילוי כי חייך האינטימיים מסתוללים בראש חוצות.

3. אם יש משהו שמפחיד אותי בהקשר של הספרות הישראלית הרי זה שהיא תהפוך לקולוניה, לפרובינציה, למין סניף תת-משני שנושא את עיניו למרכזי הספרות הגדולים (אגב, ככל שתיחלש ביקורת הספרות הישראלית, ככל שהספרות שנכתבת כאן לא תזכה לעיכול רציני ולדיון פומבי, אלא תופיע בצורה ספוראדית ללא איתורי מגמות והערכת איכות – כך ברנר במאמר "הז'אנר הארצישראלי ואביזרייהו" על תפקיד המבקר: "האם אינך מצטער על מה שעדיין לא נתגלה בספרותנו גם המבקר הארץ-ישראלי, שיצרף את כל החומר הרב הזה בכור-בחינתו?"; מבקר, לפי ברנר, הוא "מצרף" תרתי משמע: גם מי שמקבץ ביטויים ספורדיים לכלל מגמות (מצרף אותם יחדיו), וגם מי שמעביר יצירות בכור המצרף על מנת להבחין בין הסיגים לזהב – כך תלך ותגבר מגמת הפרובינציאליזציה של הספרות הישראלית). פרסמתי לאחרונה כמה התייחסויות הנוגעות לספרות עברית קוסמופוליטית, כלומר ספרות עברית שמתרחשת מחוץ לגבולות הארץ וגיבוריה אינם ישראליים. תיארתי את המגמה הזו ומניתי כמה יצירות, טובות יותר או פחות, שמבטאות אותה. אבל אני רוצה לגלות את דעתי ברבים שאין במאמר הזה בכדי לומר שאם התופעה הזו תהיה מרכזית בספרותנו טוב הדבר בעיניי. רע, רע הדבר – אם תזנח הספרות העברית את הישראליות והדיון בנעשה בישראל.

בהקשר זה גם התנגדתי למאמרו של הסופר הטוב ("הבית אשר נחרב"), רובי נמדר, שהופיע אתמול ב"הארץ" ומחה על דברי א.ב. יהושע בפסטיבל הסופרים בירושלים שהתקיף את ניקול קראוס ואת התרבות היהודית-אמריקאית. לא הייתי באירוע כך שאיני יכול להעיד על מידת הגסות שהייתה בדבריו של יהושע כנגד הספרות היהודית-אמריקאית ונציגתה בפסטיבל. אבל, ראשית, יהושע הוא אינטלקטואל וזכותו/חובתו של אינטלקטואל להשמיע גם עמדות לא נעימות לפעמים. שנית, עמדתו הספציפית של יהושע בדבר הזהות היהודית ומימושה המלא בישראל היא עמדה לא רק לגיטימית אלא, אני מעז לומר, נכונה בתכלית. זו גם עמדה לא פופולרית בחוגים המשכילים ויש להעריך אותו על האומץ להביעה.

ושלישית, לעניינו כרגע, אני מזדהה עם הסנטימנט שעומד, כמדומה, מאחורי הדברים של יהושע שמסרב לכוף את ראשו לפני בעלי המאה, כלומר לפני יהודי ארה"ב, ולפני בעלי הדעה שבקרב בעלי המאה, קרי הסופרים היהודים-אמריקאים. כמעריץ גדול של בלו, רות, הלר, מיילר וכו', אני מסרב לגישה הפרובינציאלית שנדמה כי הולכת ורווחת בקרב חלקים באינטליגנציה שלנו על נחיתותה של הספרות העברית למול בני דודנו אשר מעבר לים.

ובכן, אם להיות מעט (ויש שיאמרו: הרבה) וולגרי, הרי שיזהר, שמיר, דוד שחר, פנחס שדה, שבתאי, קנז, לוין, יהושע, עוז ועוד ועוד, כלומר מקביליהם הדוריים, פחות או יותר, של היהודים-אמריקאיים הגדולים, אינם, כמכלול, פחות מרשימים מאחיהם אשר מעבר לים. ואנחנו יכולים להתגאות מאד בכך שתרבות קטנה מספרית כשלנו הגיעה להישגים כאלה.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • נטליה קוצקי  On מאי 30, 2014 at 2:04 PM

    תוכל אולי להרחיב מעט מדוע אתה חושב שדעתו של יהושע נכונה? כי כששמעתי על זה בהתחלה, אם להיות כנה לחלוטין, חשבתי שהוא פשוט השתגע, ואת דעתך אני מעריכה מאוד.

  • אריק גלסנר  On מאי 30, 2014 at 2:20 PM

    כי יש לנו את העברית ויש לנו את הקשר הבלתי אמצעי עם הארץ (וזה לא עניין "ימני") ויש לנו רוב יהודי (כנ"ל; ישוררו אחרים את שירת המיעוטיות, לטעמי היא לא כנה, ובכל אופן השאיפה לרוב יהודי היא לא עניין "ימני" אלא הייתה והווה שאיפה ציונית נכוחה) – כל אלה יוצרים קיום יהודי משוחרר ומלא. אני לא אומר שאת או אתה, אם אתם יהודיים, חייבים לחיות כאן ולא בתפוצות וכו'. אבל בשאלת מלאות החיים היהודיים אין בכלל מקום לספק שכאן הם מלאים יותר.

  • נטליה קוצקי  On מאי 30, 2014 at 2:39 PM

    אני בטוחה שאתה מודע לעובדה שאברך מברוקלין משוכנע שהקיום היהודי שלך חסר מאוד לעומת שלו, ועוד אני בטוחה, שאין שום ערכאה שיכולה להכריע ביניכם. יש מיליוני חלקיקי זהויות בעולם, הוא יהודי-דתי-אמריקאי, אתה יהודי-חילוני-ישראלי, מי יחליט איפה הקיום היהודי המלא או האותנטי ביותר? אתה אכן מציב עמדה ציונית נכוחה, אבל אני לא מבינה איך הציונות יכולה להחליט על דעת עצמה שהיא לוכדת את היהדות באופן המלא ביותר.

  • אריק גלסנר  On מאי 30, 2014 at 2:44 PM

    נטליה, בואי נשאיר את האברך בצד, זה דורש דיון אחר. אבל יהודי אמריקאי ליברלי צריך, לטעמי, להונות את עצמו אם הוא טוען שזהותו היהודית מלאה יותר או אפילו רק באופן שווה ליהודי שחי בישראל. אני לא מתייחס לשאלה הערכית, אלא לעובדות עצמן: חייו היהודיים פחות מלאים. זה יכול להיות לא חשוב, או לא חשוב מספיק על מנת לשנותם, אני לא מדבר על זה ואני לא בא להציג עמדה שיודעת מה נכון בחיים וכו'. אני רק אומר שעובדתית-כמותית חיינו בישראל רוויים יהודיות |(עם כל האמורפיות שבמילה הזו הרי שהיא לא כוללת רוקנרול, למשל, או כנסיות, או אתוס פרוטסטנטי וכו') יותר מאשר חיי יהודי ליברלי בארצות הברית.

  • נטליה קוצקי  On מאי 30, 2014 at 3:00 PM

    אני מסכימה אתך שהקיום כאן הוא יותר *משהו* בהשוואה לזה של ניקול קראוס ובעלה ספרן פואר, אבל אני לא בטוחה שהמשהו הזה הוא יהודי. זה משהו אחר. תרבות לא נקבעת רק על פי המדינה. יש חיי קהילה למשל, מה שמחזיר אותי לאברך שהרחקת באלגנטיות, אבל יש גם מוסדות יהודיים רבים, לאו דווקא אדוקים מדי, שמקנים חיי קהילה מלאי משמעות ותוכן ליהודים אמריקאים, ואני בטוחה שאני לא מגלה לך משהו שאתה לא יודע. מצד שני, קשה להכחיש שכאן ישנן "צורות חיים" שהיהדות מהם והלאה, ע"ע היפסטר תל אביבי מצוי, ע"ע רוסים שלא מבינים למה הם צריכים להעמיד פנים, וכמובן ע"ע 20% ממי שחי כאן ואינם יהודים. אתה קצת כופה, כמדומני, קטיגוריות ציוניות על המציאות המאוד פלורליסטית שהתהוותה פה (עדיין מעריכה מאוד את דעתך, אגב).

  • אריק גלסנר  On מאי 30, 2014 at 5:02 PM

    קודם כל, נטליה, את אישה עם חוש הבחנה חריף מאד והראייה היא שאת, לדברייך, מעריכה מאד את דעתי 🙂

    לגבי האברך הניו יורקי הרי שיש לטעמי להשוותו לאברך ישראלי ואז לשאול למי בחייו יש יותר אלמנטים יהודיים, במי שהשבוע שלו מתחיל ביום ראשון או במי שהשבוע שלו מתחיל ביום שני, כלומר השבוע שהוא מנהל את חייו לפיו, במי שהחופשות שלו הן בסוף דצמבר תחילת ינואר, כלומר החופשות הרשמיות סביבו, או במי שחופשותיו בסוכות ופסח, במי שאומר לשנה הבאה בירושלים הבנויה בסוף ליל הסדר וכן היו מסובין בבני ברק באותו סדר, או במי שאשכרה גר בירושלים ובבני ברק.

    היפסטר תל אביבי ורוסי שאט אט קולט את העברית רוויים בעל כורחם באלמנטים יהודיים רבים מספור. אל נזלזל בכוחה של השפה ובמקומה ביצירת זהות! העובדה שאנחנו יכולים (עם קצת עזרה, לעתים) לקרוא את התנ"ך במקור ואז לנסוע בקלות לאתרים שבהם התנ"ך התרחש במקור היא לא זניחה לטעמי.

    ואולי אשמור את הלהט לוויכוחים שהם יותר בדמי. אבל יש לטעמי משהו מתחסד בהתנפלות על האמירות הדי הגיוניות של א.ב. יהושע.

  • נטליה קוצקי  On מאי 30, 2014 at 5:38 PM

    תודה תודה :).נסכים לא להסכים. אגב, דן מירון גם הוא תוקף את האמירות האלו של יהושע (לא שכל מה שרב מירון אומר הוא נכון).

    http://2nd-ops.com/editors/?p=6727

    והצעה חתרנית מעט לקרוא את הדברים האלו של א"ב יהושע – הרי כמו שאתה בעצמך רמזת, יהושע לא פונה לאברך הברוקלינאי, אלא ליהודי הליברלי שחושב שהוא מממש את יהודתו ובעצם לא. אולי יהושע, בעצם, פונה למאגר היהודים השמאלני-בפוטנציה הזה, ואומר להם – מה אתם עושים שם? השארתם אותנו פה עם כל היהודים המשיחיים האלו שהשתלטו לי על החזון הציוני השפוי שלי! אני צריך אתכם, יהודים-שפויים-גם-אתם שלי, אני צריך אתכם כאן, אתם די הרבה מנדטים כמדומני! בואו כבר! בואו ונעשה פה קיום יהודי מתון, הגיוני, מוגבל כיאות, ליברלי, אירופי, כמו שצריך, אל תשאירו אותי פה עם כל הטיפוסים המוזרים האלו שכופים עליי כבר כמעט ארבעה עשורים גורל פוליטי שאני לא חפץ בו (יחי האירוניה, שהרי הוא מדגיש חזור והדגש שהוא יהודי השולט על גורלו הפוליטי, זה הרי חלק מהגדרת השלמות).

  • אריק גלסנר  On מאי 30, 2014 at 8:38 PM

    נטליה, כמאמר התלמוד "ערבך ערבא צריך", כלומר הסיוע שאת מביאה ממירון בעצמו מעט מפוקפק (עם כל הערכתי העצומה לפועלו).

  • נטליה קוצקי  On מאי 31, 2014 at 6:08 PM

    למה מפוקפק?

  • אריק גלסנר  On מאי 31, 2014 at 6:22 PM

    כי יש קשר כמעט מגוחך בין נסיבות ביוגרפיות לעמדות האלה. כלומר, אהיה וולגרי, חייו של מירון בחלק ניכר מהזמן בארה״ב. בכלל, אהיה מעט צדקן ואומר שעם כל גאונותו של מירון לא תמיד היושר האינטלקטואלי שלו ללא רבב, כלומר השכל הכביר שלו מונהג לעתים בידי עגלון יצרי. ואחזור ואציין עד כמה אני מעריכו כבעל תובנות, כותב בחסד, אוהב גדול של הספרות העברית ותורם גדול למסורת הגדולה שלה ולשי מורה. גם לאחד בדורו יש חסרונות של אחד העם. והם לעתים בעצם גדולים יותר, כמו סטייה זעירה של תותח אדיר שתוצאותיה רחוקות מאד מהמטרה הנכונה דווקא בגלל עוצמתו.

  • נטליה קוצקי  On מאי 31, 2014 at 6:50 PM

    האמת שזה תמיד היה מוזר לי, העזיבה הזאת. קראתי בראיון שהוא מלמד סטודנטים אמריקאיים ספרות עברית, ושהחצי הראשון של השנה הוא תמיד צלילה לכתבים של ציונים בשביל לעקר את האנטי-ציונות שעמה הם מגיעים. זה מה שהוא צריך לעשות? להיות מין מנחה של "תגלית"? במקום זה הוא היה צריך לגדל פה דור המשך, להרצות פה, בעברית, להיות נוכח. אם לא הוא, אז מי? אמנם ישראלים עושים אצלו דוקטורטים, אבל זה לא אותו דבר. עצוב.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: