קצרים (בעיקר על מבקרים)

1. קירקגור חילק, כידוע, את הקיום לאסתטי, אתי ודתי.

בהשראת החלוקה המשולשת (והצה"לית משהו) הזו אני חושב שצריך לחלק את הדיון בחיי אדם כיום לשלשה הבאה: הגופני, הנוירוטי והרוחני/פילוסופי.

בעיקר אני רוצה להדגיש את השלב השני. אני חושב שהנוירוזות של חלקנו הגדול הן מחסום בפני כל דיון רוחני-עקרוני ומאידך גיסא כל דיון כזה שמתעלם מהעובדה הקשה של הסבל הנוירוטי הוא חסר תוחלת ואף לא מוסרי.

שופנהאואר – אותו "גאון מוסרי" כפי שכינהו ניטשה גם אחרי שנטש (הכוונה לניטשה) את עמדותיו המטפיזיות – טען בכוח מוסרי אדיר שהפסימיזם שלו (=תפיסת הקיום כסבל) הוא יותר אוהב אדם מאשר האופטימיזם שמאפיין את יריביו, זאת משום שהוא לא מתעלם מהסבל האנושי כפי שהם עושים.

על משקל זה: כל ביקורת תרבות שנשארת ברובד הפילוסופי-רוחני-מוסרי ואינה מתייחסת לכאב הנויורטי "הנמוך" היא אימפוטנטית ולא הגונה כאחת. כל דיון גבוה וערפילי ומהורהר וזך בענייני רוח – שאינו חוצה את המדבר של הנפש הנוירוטית – הוא פטה מורגנה נטולת שורשים ולא מרווה.

2. סידרתי את ספרייתי ופתאום נפל לידי ספר ישן ("מסה וביקורת", קובץ שנערך ב-1954) של שלמה צמח (1886-1974), מבקר וסופר משכיל מאד ומעניין מאד ושכוח מאד היום, שפעם קראתיו בהנאה. והנה אני קורא מאמר שלו על ברנר מ-1913, כלומר כשברנר עודו בחיים (ואף ביקר מצדו את סיפורי צמח ב"ז'אנר הארצישראלי ואביזרייהו"). זה מאמר נהדר כי ברנר שלו הוא בשר ודם ורווי יצרים – לא אותו קדוש חילוני שהפך להיות לימים בתודעה הציבורית.

ברנר לפי צמח הוא יהיר גדול – וזאת הוא אומר לשבחו! הוא יהיר כי הוא שייך לסוג השני של היהירים. הסוג הראשון של היהירים סבורים שהם טובים יותר מהאחרים. ואילו הסוג השני, האצילי יותר, של היהירים, סבורים שהם פחותים וגרועים ושפלים כמו כולם, אלא שהם לפחות יודעים זאת (בניגוד לשאר)!

ברנר של צמח, ברנר בשר ודם, הוא אמנם "מבטל רודף אמת ולא מקנא קטן נפש", אבל "אין הוא נקי לגמרי מרגש אחרון זה", כלומר מהקנאה.

עוד תכונה שמונה צמח בברנר: הוא לא רוצה שירחמו עליו! הוא מכפיש את עצמו כי הדבר שהוא סולד ממנו, אולי לא יותר מהכל אבל בהחלט בתוקף רב, הוא חמלה מצד הקורא!

ברנר, לפי צמח, הוא סופר יהודי מקורי, ומי שאומר שהוא מושפע מדוסטויבסקי אינו ער לכך שכל סופר "כיום" מושפע מסופרים אחרים. הסופר שצמח סבור שברנר מזכיר אותו במקצת הוא דווקא ג'ונתן סוויפט, הסאטיריקן המריר!

הנאה גדולה לקרוא מבקר עברי מעניין שכתב לפני מאה שנה!

3. עוד מבקרת ספרות (וסופרת חשובה) מלפני מאה שנה היא קתרין מנספילד. הנה מאמר שסוקר את פעילותה הביקורתית:

http://www.openlettersmonthly.com/absent-friends-lean-years-of-plenty/

ואכן צודק המבקר שכתב זאת ביחס למנספילד וביחס לביקורת בכלל:

"Book reviews are a genre of literature"

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: