קצר של קיקרו, המאה הראשונה לפנה״ס

״כולנו כרוכים אחר השבח ודווקא הטובים בינינו רודפים אחרי התהילה. והפילוסופים עצמם רושמים את שמותיהם אפילו על הספרים שהם כותבים על אודות הצורך לזלזל בתהילה! בשל עצם העובדה שהם בזים לתהילה ולפרסום רוצים הם לזכות לתהילה ולפרסום״

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • josef  On אוקטובר 5, 2014 at 9:05 PM

    תודה!
    ובעניינה של תהילה, אצרף גם ציטוט שהרשים אותי. ג'אקומו ליאופרדי, כתבים
    בפרוזה, כרמל תשנ"ב, עמ' 153:
    התהילה – ברוב המקרים, ובמיוחד בתחום הספרות – מתוקה היא כאשר האדם ניזון ממנה
    בדממת לשכתו, ומשתמש בה ככלי לדרבון עצמי למשימות חדשות ועטורות תהילה, וכבסיס
    לתקוות חדשות. כי אז היא משמרת בחובה את כוח האשליה, זה הכוח האחד והיחיד שיש
    לה. אולם אם נהנים מתהילה זו ברוב עם ובחברה, היא מתגלה על פי רוב כדבר אפסי
    או פעוט, או, בקיצור, חסר יכולת למלא את הלב ולהשביעו. מה גדולים הם, מרחוק,
    כל התענוגות, ואילו מקרוב – מה פעוטים הם, יבשים, ריקים ואפסיים!

  • אריק גלסנר  On אוקטובר 5, 2014 at 9:38 PM

    תודה, מעניין מאד

  • משה  On אוקטובר 16, 2014 at 9:42 AM

    "צא ולמד כמה חשוב הוא הכבוד, שאדם מוכן להשפיל עצמו עד עפר כדי להשיגו", נדמה לי שברוך קורצוויל.

Trackbacks

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: