קצר טריביאלי

ה"אפולוגיה" של אפלטון – נאום ההגנה ואחר כך ההסכמה-מתוך-מחאה לפסק דין המוות, נאומיו של סוקרטס – היא מפסגות הספרות העולמית, הרחק הרחק למעלה. אפלטון, שהתחרה בהומירוס (לא צריך להיות הרולד בלום בשביל להבין זאת – לונגינוס כותב זאת במפורש ב"על הנשגב") – אולי מנצח ברגע הזה. ומעניין עד כמה סוקרטס המרטיר של החוכמה – כפי שהיה, או כפי שהציג ועיצב אותו אפלטון – השפיע על יצירת ספרות מרכזית אחרת, שנכתבה כארבע מאות שנה אחר כך – סיפור מותו של ישו ב"ברית החדשה".

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • Aviad Kleinberg אביעד קליינברג  On דצמבר 12, 2014 at 12:25 PM

    לא בטוח שהנאום הסוקרטי המתוחכם-מתחכם בשבח הציות לחוק הוא תחרות ראוייה למבט הטראגי של הומרוס. מכל מקום, על אף שסוקרטס כמו ישו משלים עם המוות, העמדה הרגשית-ערכית שלהם שונה בתכלית. לישו אין שום אשליות על החוק שגזר עליו מיתה. חוקי בני אדם הם עיוות ואי צדק. הוא מסרב להתנגד לא מתוך כבוד לחוקים, אלא דווקא מתוך התובנה שההתנגדות לחוק בשם החוק היא קבלת הדין, אם לא במקרה המסויים הזה, כי אז בעיקרון. ישו מת על הצלב משום שאינו מקבל את הדין, משום שהעמדה המוסרית היחידה המאפשרת לאדם שלא להזדהם באי הצדק המובנה של מערכות שהצדק שבהן הוא יחסי וחלקי, היא עמדת הקורבן.

  • אריק גלסנר  On דצמבר 12, 2014 at 12:45 PM

    אביעד, תודה על הערתך! הנאום בשבח החוק הוא ב"קריטון", מה שמפעים ב"אפולוגיה" – בין היתר – הדיבור על החכם שיודע שהוא אינו יודע, המשפט המפורסם על החיים שלא נבחנו שאינם ראויים לחיותם, הדימוי של החכם כאינטלקטואל שמציק לשאננות בני דורו ועוד ועוד.
    אתה האיש המתאים לשאול האם – וליתר דיוק, אולי, מי חקר את השפעות אפלטון על כותבי הברית החדשה?

  • Aviad Kleinberg אביעד קליינברג  On דצמבר 12, 2014 at 1:36 PM

    נכון, אבל קשה שלא לראות באפולגיה בקריטון ובפיידון חלק ממהלך אחד. ההתחכמות והאירוניה מצויים באפולוגיה, הקונפורמיזם בקריטון וההשלמה בפפידון. אני חושב, כפי שכתבתי, שהעמדה המוסרית של סוקרטס וישו שונה לחלוטין. הדבר היחיד המשותף להם הוא הנכונות למות. קשה לי לראות השפעה של אפלטון על תיאור הפסיון בבשורות. קו ההגנה של ישו איננו שהוא ממלא תפקיד בעולם ערכים ששופטיו חולקים אתו, אלא שהוא מסרב להגן על עצמו.

  • אריק גלסנר  On דצמבר 12, 2014 at 1:39 PM

    ניטשה עשה עליך עבודה טובה, אביעד, ביחס לסוקרטס 🙂
    הדמות שלו – כפי שעיצב אותו אפלטון – היא בעיניי אחת מהדמויות הגדולות בספרות העולמית ויש ב"אפולוגיה" הוד ממש – למשל, כשהוא מסביר למה אין זה מכבודו להשתמש באשתו וילדיו על מנת לנסות לעורר את רחמי האתונאים.

  • אריק גלסנר  On דצמבר 12, 2014 at 1:58 PM

    העניין המרכזי שתובע אולי חקר השפעה הוא עצם רעיון המארטיריות בעצמו, כלומר של האל או דמות המופת שמוצאים להורג. זה לא קונספט טריביאלי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: