קצר על הפרדוקס של ביקורת הרומן המודרנית

הרעיון שרומן צריך להציג דמויות מורכבות ומקוריות, "חד פעמיות" ורעננות, אידיוסינקרטיות במובן מסוים, הוא רעיון ליברלי בבסיסו. הנה ניסוח מפורסם של הליברליזם הזה: "אין סיבה לכך שהקיום האנושי כולו ייבנה על פי דפוס אחד או דפוסים מעטים. אם ניחן אדם בשיעור סביר של שכל ישר וניסיון הרי דרכו שלו בעיצוב קיומו היא הטובה ביותר, לא משום שהיא הטובה ביותר כשהיא לעצמה, אלא משום שהיא דרכו שלו. אין הבריות דומים לבני צאן, ואפילו הצאן אינן דומות זו לזו עד כדי כך שאין כל הבדל ביניהן. אין אדם יכול להשיג מעיל או זוג נעליים שיתאימו לו אלא אם נעשו לפי מידתו, או אם יש לו מלוא המחסן לבור מתוכו; והאם קל יותר להתאים לו חיים מאשר מעיל, או שמא הבריות דומים זה לזה בכל בניינם הגופני והרוחני יותר מאשר בצורת רגליהם?" ("על החירות", ג'ון סטיוארט מיל, תרגום: אהרן אמיר, הוצאת "שלם"). אבל גם הרעיון שהמחבר צריך להיות מקורי וחדשני, מפליא אותנו בהישגיו ורצוי "גאון" – הוא רעיון אינדיבידואליסטי-ליברלי בבסיסו.

אחד הפרדוקסים של ביקורת הפרוזה המודרנית הינה שהיא מצדדת במדיום ליברלי בבסיסו ועושה זאת בכלים שאינם ליברליים באופיים: התערבות בעסקי הזולת, כמו-צנזורה. המזג והפרקטיקה הביקורתיים אינם בדיוק ליברליים (ועדות מאלפת לכך היא המאבק של המבקר הויקטוריאני הגדול, מתיו ארנולד, בליברליזם, המוקצן לטעמו, של אותו ג'ון סטיוארט מיל).

ביקורת הפרוזה כמו-כופה את הסופרים להיות חופשיים.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • קוראת  On נובמבר 8, 2015 at 9:34 AM

    מחשבה יפה. רק אוסיף שכדי שליברליזם יפרח וישגשג ולא יהפוך למפלצת מסואבת של ניאו ליברליות – חשוב לרסן אותה. אם כך, הביקורת כגוזמת שיחי פרא…

  • אריק גלסנר  On נובמבר 8, 2015 at 9:49 AM

    את צודקת. אבל כוונתי הייתה שהרומן כז'אנר, מבחינה צורנית, הוא ליברלי באופיו. ביקורת אידיאולוגית נגד ניאו ליברליזם נוגעת בתכנים של הרומן, אבל הצורה, הז'אנר עצמו, ליברלי.

  • תמר בן יוסף  On נובמבר 8, 2015 at 11:38 AM

    מעניין. ועם זאת, אני שואלת את עצמי אם ספרות שבסיסה האידיאולוגי אינו ליברלי (ספרות מגוייסת אפילו) אינה צריכה להיות מקורית, חדשנית, "גאונית", כדי שיקראו אותה.

    נדמה לי שבטענה שלך יש טשטוש מסויים של גבולות בין אמנות הכתיבה (יכולתו של הכותב לכתוב) למיקוד הרעיוני שלה: ההתמקדות בענייני הפרט לעומת ההרחבה לקונטקסט של תקופה.

  • אריק גלסנר  On נובמבר 8, 2015 at 11:43 AM

    תמר, זה אכן תובע הרחבה ופיתוח. אבל הטענה הבסיסית שלי היא שהז'רגון הביקורתי המוכר – והמקובל עלי – של "להימנע מקלישאות" שנוגע בדמות המחבר, הוא עצמו עיקרון ליברלי או כמו-ליברלי. ושנית, הטענה שלי היא שהרומן כז'אנר, שמושתת על דמויות אנושיות מובחנות ונבדלות הוא ז'אנר ליברלי. גם מבחינה היסטורית הרומן עלה על בימת ההיסטוריה במקביל לבורגנות האירופאית. ז'אנר כמו השירה, שאינו כרוך ביצירת דמויות מורכבות ומובחנות ובאינטראקציה ביניהן, הוא פחות ליברלי בשורשו.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: