על "גבר מאוהב", של קרל אוּבה קנאוסגורד, בהוצאת "מודן" (מנורווגית: דנה כספי, 552 עמ')

פורסם לראשונה, בשינויים קלים, במדור לספרות ב"7 לילות" של "ידיעות אחרונות"

באחד הרגעים בחלק השני מתוך שישה של היצירה האוטוביוגרפית של קרל אוּבה קנאוסגורד, "המאבק שלי", חלק המתאר בעיקר את חיי המשפחה שלו, מצלצל הטלפון הנייד של קרל אובה. אחיו אינגבה מתקשר. אבל קרל אובה אינו פנוי באותו רגע והוא מודיע לאחיו שיחזור אליו. חולף יום או כמה ימים, וכמה עשרות טובות של עמודים. את השיחה שכחנו מזמן. כעת קרל אובה יורד למטרו בסטוקהולם להמתין לרכבת לפגישה. ואז הוא שולף את הטלפון הנייד שלו ומחייג. למי? תוהה הקורא. וקרל אובה עונה מייד בכך שהוא פונה לאחיו: אינגבה, אני מחזיר לך צלצול, זה היה משהו דחוף? לא, לא דחוף עונה האח והשיחה מסתיימת. פשוט כך. ההתרחשות היא הבנלית ביותר שניתן לתאר: אח מחזיר טלפון לאחיו. הוא עושה זאת, כפי שאנו עושים זאת, ברגע מת, ברגע של המתנה בתחנת רכבת הוא נזכר שעליו להחזיר צלצול ומנצל את זמן ההמתנה. ואז שום דבר דרמטי לא נאמר. האפקט של המיקרו-סצנה הזו כביר. כך הרי נראה חלק ניכר מהחיים שלנו. החלק שבדרך כלל לא נכנס לספרות. כי הוא לא חלק מעלילה, והוא לא דרמטי. הוא סרק. אבל הוא פיסת חיים, פיסת אמת. חלק מהסיבה שהרומנים של קרל אובה קנאוסגורד הם סנסציה ספרותית ברחבי העולם (אם כי לא אצלנו, משום מה) נובע מהריאליזם המיקרוסקופי המרשים שלהם. אלה רומנים שרוצים להציג את החיים במלואם, או, מכיוון שזו משימה בלתי אפשרית, במלוא המלאות האפשרית. והם עושים זאת, למרבה הפלא, בלי לשעמם. הם מצליחים לחמוק מהאמירה של וולטר שמי שרוצה לשעמם את שומעו שפשוט יספר לו ה-כ-ל.

"גבר מאוהב" מתמקד ביחסיו של קנאוסגורד הנורווגי עם לינדה השוודית. קנאוסגורד נמלט לסטוקהולם בתחילת שנות השלושים שלו (הוא יליד 1968), כשהוא פרוד ממי שהייתה בת זוגו בשמונה השנים שקדמו לבריחה. הוא היה שרוי במשבר נפשי חמור. בסטוקהולם הוא יוצר קשר ידידותי עם לינדה, משוררת שניסה לחזר אחריה בעבר ללא הצלחה. בסופו של דבר הם הופכים לזוג ונולדים להם שלושה ילדים. קנאוסגורד מספר את הסיפור בשורה של "גלישות". הוא פותח בתיאור החיים התזזיתיים עם שלושה ילדים. "גולש" משם לאחור לתיאור מסיבת יומולדת לאחת מחברותיה של בתו (תוך כדי יצירת סב-טקסט מדהים של אנלוגיה בין התנהגותו בחברת ההורים במסיבה להתנהגות בתו הפעוטה בחברת הילדים). "גולש" משם לאחור אל הגעתו לסטוקהולם. "גולש" משם אל יחסיו הראשוניים עם לינדה וכדומה. ואז חוזר, לעיתים אחרי מאות עמודים, לנקודה שממנה התחילה הגלישה. הכנות רבת רושם. קנאוסגורד מתאר איך חתך את פניו כשלינדה לא נענתה לו בהתחלה, הוא מתאר את ההתקף המאני של לינדה, הוא מתאר איך גילה שחותנתו שותה אלכוהול בזמן שהיא שומרת על נכדיה, הוא מתאר איך הוא מגגל את שמו וכיו"ב. ועם זאת, המילה "חושפנות" אינה נראית לי הולמת לתיאור הפרויקט יוצא הדופן הזה. התחושה היא לא מציצנית. התחושה היא של מפגש עם האנושיות שלנו. נכון, הרבה פעמים זו האנושיות על רגעיה הלא פוטוגניים, השבריריים, הקטנוניים. אבל זו הגדולה של הכתיבה כאן. זה מה שמנחם ומרשים בה.

את "מוות במשפחה", הכרך הראשון בסדרה, תיארתי כ"מאורע ספרותי". הרגשתי שזה ספר נדיר, לא רק באיכויותיו אלא בפיתרון העקרוני שהוא מציע לספרות בעידן הזה. הספרות היא דרכו של הסופר להשיג בעלות על חייו, לחלוש עליהם ולכבוש אותם מחדש. הקורא, ביצירה האוטוביוגרפית כמו של קנאוסגורד, שואב השראה להשיב לידיו את בעלותו על חייו שלו. כלומר, דרך פרישתם ואז גיהוצם של הקמטים העדינים כל כך של הקיום והנפש שיוצר קנאוסגורד בפרוזה שלו, נפרשים גם קפליה העדינים של נפש הקורא. "גבר מאוהב" פחות מרשים מהכרך הראשון. ועם זאת הוא עדיין ראוי מאד לקריאה. אני לבטח אחזור ואקרא בו בשנית. הסיבה שלאחר הקריאה הראשונה לפחות הוא נדמה כנופל מקודמו היא זו: "מוות במשפחה" הציג תלכיד יוצא דופן בין המבט המיקרוסקופי של קנאוסגורד לבין תובנות-על פילוסופיות מעניינות. היה כאן שילוב מרהיב של ריאליזם רב עוצמה, היפר-ריאליזם, למעשה, עם יכולת הפשטה והכללה משמעותית. מה גם שתובנות-העל נגעו בדיוק בהיפר-הריאליזם הזה עצמו, הם דנו בטיב המגע שלנו כסובייקטים עם העולם שעוטף אותנו. ואילו ב"גבר מאוהב" הנסיקה אל תובנות-העל, שנעשית מדי כמה עשרות עמודים, מציגה תובנות שנראות מסקרנות מאד אם כי התחושה היא שאינן אפויות דיין. כאן השחרור הגדול של הכותב שמוחש בכתיבה הייחודית הזו היה בעוכריו של הכתוב. התובנות הפילוסופיות לא חושלו מספיק, לא נחשבו מספיק. כך שהקורא נותר עם ההתבוננות המיקרוסקופית.

אבל היא נהדרת. קנאוסגורד מתאר בספר דנן בקצרה איך משבר אמון בספרות, בבדיון הספרותי, הוביל אותו אל הפרויקט הנוכחי, אל סדרת "המאבק שלי". ואכן, הכתיבה של קנאוסגורד מחזירה את האמון בספרות. הנפש האנושית שבתוך הגוף האנושי שבתוך החברה האנושית שבתוך הטבע שבתוך היקום, כל זה הרי דבר מה כל כך מורכב! ומי שיכול לראות את המורכבות הזו יכול לתארה במדיום אחד ואחד בלבד: לא ציור, לא מוזיקה, לא ריקוד, לא טלוויזיה ולא קולנוע. הרומן ורק הרומן. כך הפכה האוטוביוגרפיה למצדיקה במובן העמוק את ז'אנר הרומן באחת משעותיו הקשות.

וכבונוס, די קורע לראות את קנאוסגורד הנורווגי הפרובינציאלי מכניס לשוודים המחזיקים מעצמם והאנליים מדי כמה עשרות עמודים.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • carmelal1  On מאי 4, 2016 at 11:01 AM

    שלום אריק גלסנר,
    long time no read you
    כבר כתבתי לך, אז מה – אכתוב שוב: מאוד מאוד אוהבת ומעריכה את הביקורת שלך,
    שהיא בעיני נדירה כל כך, לפחות במחוזותינו, ואני לא קוראת ביקורות ממחוזות
    אחרים, אלא לעתים רחוקות מאוד.
    הבוז לי, לא קראתי את "מוות במשפחה" ועכשיו יש לי בעיה מה לקנות קודם, "גבר
    מאוהב" או "מוות במשפחה", אם כי הכי טוב הוא לקנות אקדח לשדוד באמצעותו איזה
    בנק… סת—-ם. יש צלם אחד בגולן ושמו מיכאל שמידט שהכרתי את יצירותיו
    באמצעות פייסבוק, ובכל פעם שאני חושקת באחת התמונות שלו אני כותבת לו על האקדח
    ההוא שהנחתי בפייסבוק ואולי יצליח לשדוד…
    העיקר – בדרך כלל אני לא ממשיכה לקרוא רומן שכתוב בו משהו כמו : "היא תיקנה את
    התסרוקת ליד הראי שבכניסה, לקחה את תיק העור שלה, פתחה את הדלת, רונית השכנה
    החדשה שאלה: "את יוצאת עכשיו? אפשר טרמפ לשוק?"
    האמת היא שאני אף פעם לא קונה ספר כזה, אבל הוא מתגלגל לידי כי מישהו נתן לי
    לקרוא אותו.
    כך שאני מהססת קמעה – איזה ביטוי ארכאי, כמעט כמוני – לגבי הרומן הזה, אבל
    היסוסי נגוזו אחרי הסייפא של הרשימה שלך. נשאר, אם כך, רק האקדח…
    בסדר, כמו שסיפר פעם הארכי נפקן דן בן אמוץ: "חברים, בהזדמנות זאת שאוסישקין
    מת אני רוצה להציג בפניכם את החבר החדש בוועד הפועל…"
    ובכן, בהזדמנות זו, העף מבט באתרי להלן. הוא עדיין לא מושלם ממש, אבל מה שחשוב
    לי שתסתכל בעמוד האחרון שלו ובו משהו מיצירותי. מובן מאליו שהן לא זכו להוצאה
    לאור בדפוס, מלבד שלוש או ארבע, לפני המון שנים.
    אם לא מתחשק לך לכתוב לי על כך – אין בעיה.
    עניין אחר: אי אפשר להשיג את הספר "השעה לילה" לא אצל סטימצקי, לא בצומת, ואני
    מקווה שאגיע ל"תמיר" הירושלמית בקרוב ואמצאנו שם! תאר לך שעדיין לא מצאתי!

    http://www.lachish-maman.com/

    בתאריך 4 במאי 2016 בשעה 11:33, מאת "מבקר חופשי" :

    > אריק גלסנר posted: "פורסם לראשונה, בשינויים קלים, במדור לספרות ב"7 לילות"
    > של "ידיעות אחרונות" באחד הרגעים בחלק השני מתוך שישה של היצירה האוטוביוגרפית
    > של קרל אוּבה קנאוסגורד, "המאבק שלי", חלק המתאר בעיקר את חיי המשפחה שלו,
    > מצלצל הטלפון הנייד של קרל אובה. אחיו אינגבה מתקשר."
    >

    • קרן  On מאי 4, 2016 at 12:24 PM

      ראיתי את ה"שעה לילה" בחנויות עצמאיות בתל אביב, תולעת ספרים, אולי גם לוטוס. אז אולי הוא נמכר רק בחנויות כאלה.

  • טלי לינדנבאום  On מאי 4, 2016 at 11:41 AM

    "אני קוראת עכשיו את ״גבר מאוהב", וממש מתעכבת בכוונה עם הקריאה כדי להמשיך ולהנות ממנו כמה שיותר, וגם מרגישה שצריכה זמן לעכל את אותם הגיגים פילוסופיים אליהם התייחסת. בעיני אין חלוקה מוחלטת בין התרחשויות חיים מיקרוסקופיות לבין רעיונות פילוסופיים מופשטים אלא דווקא חיבור בניהם- למשל במשפט (שאותי רגש עד דמעות) של קנאוסגורד על ביתו- הוא רואה שהניצוץ החולמני שנדלק בעיניה בעקבות אמירה של ילד בגן ש״היא הכי נחמדה מכולם״ הוא ניצוץ/רגש אשר הוא ואשתו כהורים לעולם לא יצליחו להצית בה, מכיוון שנפשה וחייה שייכים לה ואינם בבעלות הורי…
    בכל זאת מסכימה איתך ש״מוות במשפחה״ היה מוצלח יותר, אולי בגלל ראשוניות המפגש עם סגנון הכתיבה הזה. גם טור הביקורת הכפול שכתבת על ״מוות במשפחה״ הוסיף והעשיר מאוד וחזרתי אליו עכשיו.
    אני שוקלת להמשיך את הקריאה באנגלית (הבנתי שהושלם תרגום החלק השישי בפברואר האחרון) כדי לא להמתין שנים להשלמת התרגום בעברית…

  • אריק גלסנר  On מאי 4, 2016 at 2:20 PM

    תודה רבה על הערותיכן

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: