ארבעה קצרים

1. הבעיה בשיר של קליינשטיין ופלס היא לא רק התוכעס-לעקריות הניו-אייג'ית האופיינית לתקופתנו ביחס לקיום ("תודה, עולם!"), אלא גם חוסר האומץ ללכת עד הסוף עם הביקורת, שדווקא ישנה בשיר על הקיום, הפסיחה על שתי הסעיפים.

2. הנפש חפצה אבל הבשר רפה רלוונטי גם לענייני בשר בלבד, אם אתם יורדים לסוף דעתי.

3. שינה, אכילה ואלכוהול מסיחים את הדעת מהעצמי על שלל מכאוביו ומוזרויותיו. אני, לכן, אוהב את שלושתם.
אבל כך גם הקריאה, בעצם.
ההערה הגאונית של שופנהאואר על כך שהדתות מילאו צורך נוסף – נוסף על הצורך המובן מאליו שהן מילאו, צורך בפשר לַעולם ומחסה מפני עוינותו – והוא: אמצעי להעביר את הזמן, ולכן שלל הטקסים והפולחנים המסובכים האופייניים לדתות וכו' (ועל כך יש לשבח את הדתות דווקא, אומר שופנהאואר האתאיסט), ההערה הזו רלוונטית גם לספרות בעצם.

אני קורא ספרים ברעבתנות כפי שלמדתי ארבע עשרה שעות ביום בישיבה הגבוהה – גם כדי להתעסק בדבר מה שאינו אני.

4. בין סוקרטס לאריסטופנס

כשסוקרטס ב"המשתה" מבאר שארוס הוא לא רק השתוקקות לַיפה, אלא השתוקקות לְיצירה, "להוליד בתוך היפה", הוא "מעדן" את המיניות בכך שהוא מצביע שתכליתה היא יצירת דבר מה חדש, היא פעילות יצירתית, וכך מוסט המוקד מהעונג הלא יצרני של הסקס אל פעולת ההולדה (זה מהלך העידון הראשון) – לכך מוסיף סוקרטס מהלך נוסף, עידון נוסף: מכיוון שהאהבה היא הולדה, הרי שהיא גם הולדה ברוח, באמצעות חינוך אנשים צעירים או יצירה רוחנית או המצאה של מכשירים. האמנים, טוען סוקרטס, "יולדים" יצירות והמחנכים "יולדים" נפש יפה בחניכיהם.

אבל בכך לא מסתכמת פעולת העידון של סוקרטס: פעולת ההולדה עצמה אינה רק אינסטינקט, או רצון אגואיסטי שמישהו יטפל בך בזקנה וכיו"ב, אלא היא מבטאת תשוקה לנצחיות (תשוקה לחיות לנצח באמצעות צאצאיך וצאצאי צאצאיך)! הארוס מבטא את תשוקת האלמוות, כך שפתוחה הדרך לפני סוקרטס לומר שתשוקת האלמוות כשהיא לעצמה יכולה להתנתק מהארוס הגשמי.

היריב הרציני ביותר של סוקרטס ב"המשתה" הוא מחבר הקומדיות אריסטופנס. אבל לאו דווקא בתוכן נאומו היפיפה על כך שהאהבה היא חיפוש אחר "החצי השני" (בגלל שבני האדם נולדו כפולים במקורם, בצמדים של זכר-נקבה, נקבה-נקבה וזכר-זכר, צמדים שהאלים חצו לשניים – ולכן: סטרייטים, הומואים ולסביות).

לטעמי, המחאה הגדולה של אריסטופנס – כפי שיצר אותה כאן אפלטון בגאוניותו – היא מתקפת השיהוקים שפוקדת אותו וגורמת לו לוותר על תורו לנאום ולחכות להיפסקם (את נאומו המוזכר הוא נושא רק אחרי שהשהיהוקים הללו פסקו ו"דילגו" על תורו).

זהו הנאום הגדול של אריסטופנס – השיהוק! אנחנו גוף קודם כל, אומר אריסטופנס, הגוף המביך לעתים כמו בשעת שיהוק, הגוף שפולט קולות מוזרים וחסרי פשר ותכלית במקום נאום מלא דברי חוכמה – וכל נאומי העידון והאידאליזציה של ארוס שאתם נואמים לכם הם מסך ערפל סביב העובדה שארוס הוא עונג גופני בראש ובראשונה.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אור א  On מאי 8, 2016 at 10:40 AM

    מקסים

  • עמיר פריימן  On מאי 8, 2016 at 10:40 AM

    התקף שיהוקים מוכיח, בסך הכול, מה שלא צריך הוכחה — שהגוף (על ארוסיותו) אינו מתוחכם וגם לא מעודן במיוחד, בלשון המעטה. אבל את זה סוקרטס בוודאי לא יכחיש, כך שחוץ מזה שאריסטופנס מגחיך את סוקרטס (ואת עצמו) הוא לא מקדם אותנו לשום מקום. בוודאי שהתקף שיהוקים אינו הוכחה לכך שארוס לא קיים גם ברבדים או בביטויים מעודנים ונעלים יותר מאשר העונג הגופני, או שהוא "בראש ובראשונה" עונג גופני.

  • אריק גלסנר  On מאי 8, 2016 at 3:28 PM

    תודה רבה על תגובותיכם.

  • שבתאי  On מאי 8, 2016 at 6:21 PM

    למה הגופני הוא בראש ובראשונה? למה לא הרוחני בראש ובראשונה?? ובכלל, הם שניהם (הרוחני והגופני ) באים בד בבד?

  • אריק גלסנר  On מאי 8, 2016 at 6:25 PM

    לשבתאי – זו לא הדעה שלי (אם כי יש לי רגעים אריסטופניים), אלא הפרשנות שלי לתפיסה של אריסטופנס. סוקרטס ודאי חולק עליו. וכך גם אפלטון, שכתב את "המשתה". אבל העובדה שאפלטון הביא אותו (הביא את עמדתו השיהוקית לפי פרשנותי) מעידה שאפלטון חשב שזו דעה שצריכה להישמע.

  • רימון  On מאי 9, 2016 at 9:26 AM

    כמו שהסביר ניטשה אריסטופנס שנא את הפילוסופיה של סוקרטס ואפלטון שמפרקת את המיתוס האותנטי, שהוא מקור החיים האישי והחברתי. הוא חזה לאן זה יוביל – להיעלמות של יוון, שהורישה את הפילוסופיה שלה אבל חוסלה בעטיה. יש משהו מת, אנטי חיים בפילוסופיה היוונית ומדובר לא על תחושה סובייקטיבית אלא על חיסול אורח חיים ומדינות. אגב, לדעתי כול מי שהוא אמן אמיתי באופיו, נדהם לרעה מהמפגש עם הפילוסופיה הזו, הוא בעצם חש בלי להבין (אם לא קרא את הקטע אצל ניטשה) את מה שתפס אריסטופנס.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s