על "מאחורי ההר", של מאיה ערד, הוצאת "חרגול" (327 עמ')

פורסם לראשונה, בשינויים קלים, במדור לספרות ב"7 לילות" של "ידיעות אחרונות"

בשיקלול של כמות ואיכות, מאיה ערד היא לדעתי הסופרת הבולטת ביותר בדורה כעת (מבין הסופרות והסופרים כאחד, כמובן), דור ילידי שנות השבעים. יש ספרים ואולי בעיקר רגעים-בספרים של סופרים אחרים בדור הזה שמחוץ לטווח השגתה לעת עתה, אבל, כאמור, אם משקללים את הכישרון שמתגלה בספריה ומוסיפים אותו לפוריותה הספרותית היא הסופרת המובילה בדורה.

"מאחורי ההר" אינו שקול לספרה הקודם "העלמה מקזאן" (שיחד עם "שבע מידות רעות" הוא העידית של יצירתה) באינטנסיביות הרגשית שלו. זה ספר שמצטיין בתחכומו ולא ברגשיותו או עומקו (תחכום ועומק, אל לנו לשכוח, אינם זהים). אבל השכלתנות הזו שלו מענגת. גיבור הרומן הוא מרצה ישראלי זוטר לספרות, שחי בחוף המערבי בארה"ב, באזור סן פרנסיסקו. זוהר בר מתמחה בספרות הבלשית והוא מוזמן לשאת סדרת הרצאות על הנושא ב"חג ההודיה" במעון חורף מושלג בצפון מערב ארה"ב. מזמיני ההרצאות הם זוג ישראלים אמיד שחי גם הוא בארה"ב ושאל אחוזתם מתאספים חבריהם הישראלים (חלקם חיים בגולה הדוויה של עמק הסיליקון וחלקם מגיעים מהארץ). כך, באלגנטיות, מוחלק המרצה לספרות הבלשית לסיטואציה קלאסית של הסיפור הבלשי מסוג ספריה של אגאתה כריסטי (שבספריה בעיקר הוא מבין, כך נראה): מקום סגור ומבודד, רוחש מתיחויות ותככים, ושבו אולי יתרחש (או התרחש כבר) פשע. יש דבר מה מענג ביכולת של ערד לקחת קבוצה חברתית מובחנת כמו ישראלים באמריקה – קבוצה חברתית שיש בהחלט מה להעמיק בה, בבטאה את "החלום הישראלי" בגרסה אחת עכשווית שלו, ושאמנם הניתוח שלה כאן לא מעמיק אבל הייצוג שלה מספק את צרכיו של הרומן הבלשי – ולהפוך אותם למעין חבורת בריטים באחוזה נידחת באנגליה. בקיצור, השילוב בין אחוזה מושלגת ומבודדת לאילן, עופרה, חומיק, דפי, עדנה ורונית (שמות כמה מהנאספים לחופשה) מרענן.

המוסכמות של הרומן הבלשי מבוצעות כאן במיומנות. הזוג האמיד שהזמין את זוהר הוא מרצה לגיאולוגיה שעשה את הונו בעסקי הנפט בשם יובי, ואשתו הצעירה והמסנוורת ביופיה, עולה לישראל מברה"ב לשעבר בשם יולי. זוהר המרצה מאוהב בפאם-פטאל הצוננת אך תוהה על אופייה המוסרי. אשתו הראשונה של יובי, כך מתגלה עד מהרה, התאבדה. אבל האם הייתה זו אכן התאבדות? חשדו של זוהר מתעורר, חושיו הבלשיים של חוקר הספרות מתחדדים. מה גם שבמקביל נראה שמישהו מנסה לשתול רמזים בחדרו של זוהר. לשם מה? על מנת להפחיד אותו? ואולי להיפך, לדרבן אותו לחקור את הסודות האפלים שרוחשים מתחת לפני השטח (כמו שאומרים, כן?)? אבל בצד יצירת הדריכות העלילתית המרשימה ויצירת המתח תוך שימוש מיומן במוסכמות הסיפור הבלשי, יוצרת ערד הברקה בסיסית ומקורית ברומן. היותו של זוהר חוקר ספרי בלשים מעוררת עד מהרה את התהייה האם בכלל יש כאן מה לחקור? האם בכלל יש להפעיל כאן את חושיו החדים של הבלש? ואולי הכל הוא פרי דמיונו הקודח של מי שקרא יותר מדי אגתה כריסטי? כך שהתהייה כאן היא לא רק מי ביצע את הפשע. החידה הבלשית כאן היא האם בכלל בוצע פשע. זה פיתוח מקורי של הסיפור הבלשי, שערד עשתה באמצעי דומה לו שימוש ברומן מוקדם שלה, "חשד לשיטיון" (בו מתוך מכלול נתון של עובדות ניתנת למציאות שורה של פרשנויות שונות: האם הגיבור אכן לוקה בשיטיון או שהתנהגותו ניתנת להסבר רציונלי). ובעצם, הסוגה הבלשית הופיעה כבר אצל ערד בתחפושת גם ב"שבע מידות רעות", גם שם יש מתח לגבי זהות "הפושע", אלא ש"הפושע" שם הוא מי שזוכה במשרה האקדמית מבין המועמדים שמוצגים ברומן.

כאן, בניגוד ל"שבע מידות רעות", שבצד "הסיפור הבלשי" היה גם יצירה מוראלית מרשימה, אין חלקים בעלי משקל מעבר למתח העלילתי המרשים ולזרימה החזקה של היצירה. ערד עוסקת כאן אמנם בתחרותיות ובתחרותיות אקדמית, נושאים מרכזיים ביצירתה, כאן במתח בין זוהר לאשתו חוקרת הספרות המצליחה בהרבה ממנו, זואי. אבל היא לא קודחת עמוק. גם רעיונותיו התיאורטיים של זוהר על הסיפור הבלשי, אותם הוא מרצה לקהל הישראלים באחוזה המבודדת, אינם מרעישים. זהו אכן רומן בלשי גם במובן זה שמרכז הרומן הוא העלילה ולא הפסיכולוגיה של הדמויות, לא רעיונות מעניינים של הסופר, לבטח לא יופי השפה. אבל זה רומן בלשי מתוחכם ומפתיע ומהנה מאד. גם כשבשליש האחרון של הספר גיליתי את הפיתרון הנכון של התעלומה (ורק אז), נותרה לי הפתעה גדולה בעמודים האחרונים ממש של הרומן.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אילנה סטרלין  On אוקטובר 13, 2016 at 3:30 PM

    כרגיל, עונג לקרוא את ביקורת הספרים שלך. גם הקריאה בספרה של מאיה ערד הוא עונג צרוף. לא ספר גדול אומנם, כפי שכתבת, יש לה טובים מזה, ובכול זאת כתוב נפלא, זורם ומסקרן. זה הרבה ולפעמים יותר מזה אנחנו לא צריכים…אין ספק שהפוריות שלה ראויה להערכה. תודה

  • כרמית בר-גיל  On אוקטובר 15, 2016 at 11:26 AM

    אתה כותב מדהים! ניתחת כל כך יפה את הספר.

  • אריק גלסנר  On אוקטובר 15, 2016 at 12:15 PM

    תודה רבה, אילנה וכרמית, על הערותיכן ודבריכן

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: