על "שנתיים, שמונה חודשים ועשרים ושמונה לילות", של סלמאן רושדי, הוצאת "כנרת זמורה ביתן" (מאנגלית: קטיה בנוביץ', 268 עמ')

פורסם לראשונה, בכמה שינויים, במדור לספרות ב"7 לילות" של "ידיעות אחרונות"

 

סלמאן רושדי רצה "לומר משהו" על העידן ההיסטורי הנוכחי. ברומן הזה, שראה אור ב-2015, הסופר מבקש "להתערב" באחת הסוגיות הבוערות בעולם כיום: עליית הפונדמנטליזם הדתי בפרט והדת בכלל. כמו סופרים רבים אחרים בשנים האחרונות (למשל: ג'ושוע פריס, איאן מקיואן, מישל וולבק, א.ב. יהושע) הוא מבקש לעסוק בנושא הזה – "חזרתה של הדת" – שהפך להיות לנושא מרכזי. וגם אם צריך תמיד לזכור את ההזהרה שהזהיר פעם טולסטוי ביחס לנושאים אקטואליים "חמים", טולסטוי שהסביר כיצד נושאים כאלה, לא מאד חשובים, הופכים פתאום להיות חשובים (לכאורה) בתהליך מעגלי שנוצר בין כלי התקשורת לקהל (תופעה מעט בולטת – או אז מדווחים עליה בתקשורת – או אז רבים מתעניינים בה, כי היא הרי הייתה בחדשות – או אז מדווחים עליה ביתר הרחבה בתקשורת כי רבים מדברים על התופעה – וכן הלאה) – נדמה שהנושא הזה הוא אכן ובאמת נושא מרכזי בעידננו. ולרושדי יש הצדקה מלאה, כידוע, לעסוק בנושא הזה, כיוון שהוא עצמו נפגע מהקיצוניות הדתית ונרדף בגינה.

יש לו הצדקה מלאה לעסוק בנושא, אבל ברומן הזה אין לו מה לומר עליו. או הבה נאמר זאת כך: הציביליזציה המערבית החילונית והחופשית זקוקה לסניגור בוגר ומעמיק יותר מאשר רושדי בספר זה. וגם לסניגור שיודע מה הוא רוצה לומר: כי לא תמיד ברור שרושדי ידע מלכתחילה מה הוא רוצה לומר ברומן, התחושה היא שהוא משוטט אנה ואנה ומקווה שמשהו יצא מזה לפתע, איזו תובנה, כמו שד מתוך מנורה.

באופן ילדותי למדי, מספר לנו רושדי על עולם הג'ינים, שדים החיים את חייהם במקביל לעולמנו. אלא שהג'ינים האלה נכנסים לפתע לעולם זה שלנו ומנהלים בו מלחמה ביניהם, מלחמה על נשמתו, גופו וגורלו של המין האנושי. המלחמה היא בין ג'ינים שמנסים להטיל פחד על בני האדם על מנת שישובו להיות מאמינים כנועים, לבין ג'ינים נאורים שמבקשים לחלץ את בני האדם מהבערות, צרות המוחין והקנאות. שורשי המלחמה האפוקליפטית בהווה, שאנו למדים מהרומן ששינתה את פני האנושות לנצח (הרומן נכתב מפרספקטיבה רחוקה עתידית), מצויים בימי הביניים, בציוויליזציה המוסלמית הכבירה שהתקיימה אז. הג'ינים "הטובים" הם צאצאיו של הפילוסוף המוסלמי הדגול אבן רושד (הקרבה לשם רושדי מרחפת כאן, כמדומה, בקריצה), שניסה לגשר בין האיסלאם לפילוסופיה היוונית הקלאסית. ואילו הג'ינים "הרעים" הם בני בריתו של אל-ע'זאלי, דמות היסטורית גם כן, יריבו הפילוסופי של אבן רושד, שכפר ביכולת לגשר בין התבונה לבין הדת. את הג'ינים הנאורים מנהיגה דוניא, נסיכת הג'ינים, מעין גיבורת-על שהתאהבה באבן רושד וכעת, לאחר כמעט אלף שנה, מנהיגה את צאצאיהם המשותפים, הג'ינים-למחצה, למאבק בבני בריתו של אל-ע'זאלי. כל זה, כאמור, ילדותי להפליא, והעובדה שהרומן "נכתב בהשראת 'סיפורי אלף לילה ולילה", כפי שנכתב בגב הכריכה, לא תשנה זאת. ההיכרות, אולי אף השליטה, כמו שאומרים, של רושדי, בתרבות הפופולרית, מנגעת אותו באחד מחטאיה של התרבות הזו: ילדותיות. אל-ע'זאלי מזכיר במעורפל את דמותו של "האינקוויזיטור הגדול" של דוסטוייבסקי, רק על מנת שהקורא יחוש בהבדל בין העומק של דוסטוייבסקי לשטיחות של רושדי. ובהערת אגב: על מנת לדון כהלכה ב"חזרתה של הדת" בעידן שלנו יש להתייחס בצורה רצינית לפערי המעמדות הגדלים והולכים בעולם הנוכחי. הדת היא (בין היתר) פיצוי על חסך בעולם הזה, וכשנכסי העולם הזה נחלקים באופן בוטה כל כך בצורה לא שוויונית, הדת היא מוצא הגיוני לרבים. ניתן לדעתי לומר שחברה חילונית ניתן לקיים רק בחברת שפע שוויונית. אבל כל זה נעדר אצל רושדי.

אז האם זה רומן גרוע? לא. רק בינוני. הוא לא גרוע, ראשית, כי כושר ההמצאה של רושדי נוכח כאן ומשעשע למדי. אנו מוצאים כאן, בין הדמויות, שרובן אמריקאיות ואף ניו יורקיות, גנן ממוצא הודי שמגלה יום אחד שמרווח נוצר בין רגליו לבין הקרקע. אנחנו פוגשים בתינוקת שגורמת לכל השקרנים והמושחתים נגעים נראים לעין שחושפים אותם בקלונם. אנחנו פוגשים יוצר של קומיקס ורומנים גרפיים שפוגש פתאום במציאות יצורים שנראים כמו אלה שהוא בורא על הדף. אנחנו פוגשים בדון ז'ואן הולל שפתאום הופך לרומנטיקן שמתאהב באופן נואש ותדיר בנשים שלא שמות עליו. כל התופעות האלה שייכות לעידן "המוזרוּת", שהוא החלק המקדים למלחמה הכוללת על עתיד המין האנושי שרושדי משרטט ברומן. מלבד זאת, גם אם ברמה הכוללת הרומן לקוי, למעשה קְטום-מסר, הרי שברמת המשפט והפסקה הוא שנון למדי ולפרקים מבריק. רושדי הוא בעל ידע רב, בעל חוש הומור, ובעל יכולת מעניינת ללעוג לריאליזם-הפנטסטי שכדוגמתו הוא כותב מבלי שהלעג יהרוס את – לא בדיוק "האשליה", אבל המשחקיות המסוימת שהרומן מזמן את הקורא ליטול בה חלק. הנה, לדוגמה, ההפתעה של מנהיג הג'ינים "הרעים" ביחס להתנהגותו של אל-ע'זאלי, לאחר שהאחרון שחרר את הראשון מהבקבוק בו היה כלוא: "הוא לא ביקש משהו בו ברגע! זה היה חסר תקדים. עושר אינסופי, איבר מין גדול יותר, כוח בלתי מוגבל…משאלות אלה עמדו בראש רשימת התביעות של הזכר האנושי מהג'יני. מוחו המתאווה של הזכר האנושי היה חסר מעוף עד להפתיע".

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: