הערה בנוגע למושג "יצירת מופת"

פוסט קצר שפרסמתי היום גרר להפתעתי הרבה כמה תגובות עוינות (אני רגיל לצערי לתגובות עוינות – ולעתים מרושעות – על דברים שאני כותב. לעתים, יש בהן בהחלט היגיון, כי גם תוכן דברי הוא תוקפני במידה כזו או אחרת. אך לעתים דברי אינם כאלה ואז אני מעט מופתע). תגובה די ארוכה כזו התפרסמה באתר "מאקו".

אני לא מכיר את הכותב ואיני יודע עליו הרבה מלבד תכונה בולטת שמוזכרת ועולה ברמיזה עבה מהטקסט – ושהכותב מאד גא בה, כך נראה – והיא שהכותב צעיר.

זו בהחלט תכונה יפה.

אם כי בת חלוף.

לגופו של עניין:

ראשית, ה"מרד" נגד מושג הטוב והרע באמנות ונגד המושג "יצירת מופת" – שאותו נושא בגאון כותב המאמר – אינו דבר מה חדש, צעיר ומסעיר, אלא מגמה שחוגגת לפחות חמישים שנה.

שנית, כפי שציינתי בפוסט המקורי, אני אכן לא בקיא בכל הספרות העברית שנכתבה בשנים האחרונות כיוון שאיני כותב ביקורות על ספרות מקור בעיתון. אבל מצד שני אני קורא לא מעט ובעיקר מנסה לקרוא יצירות שאני שומע את שבחן ואת בולטותן. כך שאין מה "לפרק את הטקסט של גלסנר לגורמים", כי חסכתי לכותב את הפירוק הסבלני והקדמתי וכתבתי בפוסט עצמו את גבולות האמירה שלו.

שלישית, טענת כותב המאמר שכתבתי כביכול שב-16 השנה האחרונות מאז "סיפור על אהבה וחושך" לא יצא בארץ "שום דבר ראוי באמת" היא סילוף ברמת הדיבה של מה שכתבתי, כפי שכל קורא בפוסט המקורי יכול לראות.

רביעית, הטענה היגעה שעמוס עוז הוא אשכנזי וגבר ולכן האמירה שלי שלדעתי (!) ספרו הוא "יצירת מופת" היא נושא לדיון אחר ומייגע בפני עצמו. נכון, לדעתי הספר הזה הוא מאד טוב ואחריו לא קראתי ספר שהגיע לרמתו. מכאן עד לטענה של הכותב – שרוכב על טרנדים כמו בוקר רודיאו מיומן – שאני נגד כותבים מזרחיים או כותבות, שאני טוען כביכול "כי כל הספרים שנכתבו על ידי נשים וסופרים מזרחיים, שכל יצירה לא אשכנזית-ארצישראלית, היא אולי סבבה אבל היא לא – וכנראה גם לא תהיה – יצירת מופת" – היא גם טענה על גבול הדיבה (אני לא משתמש במושג הזה באופן אופרטיבי, עלי להבהיר, אלא כדי להמחיש את רמת הסילוף). כותב המאמר מודע לכך שכאן הוא אכן הרחיק לכת והוא מסייג בפתח דבריו: "ברור שזאת לא הכוונה של גלסנר", אבל ממשיך כאילו ברור בדיוק דווקא ההיפך, שזו בהחלט כוונתי. או שפשוט הוא היה בשוונג של הטרנד ולא יכול היה לעצור בעצמו.

חמישית – ועיקר העניין – כשאני כותב על דבר מה שהוא בעיניי "יצירת מופת" איני מטיל חובת קריאה על כל הקוראים, איני מזריק דממת קברים רבת הוד לטקסט, איני מחייב סגידה והקפת הספר בשבעה מעגלים וכיו"ב.

כשאני כותב על משהו שהוא בעיניי "יצירת מופת" אני מדבר פשוט על הישג שעורר בי השתאות. על יצירת אמנות שהצליחה, לטעמי, לצאת מהבינוניות שכולנו, ברב או במעט, שרויים בה ונחנקים באבקהּ ולהגיע לנקודה נישאה מעט יותר, ממנה ניבט נוף חדש וננשם אוויר שאינו רק צלול אלא גם צח.

אני מתמלא שמחה וחדווה (!) כשאני נתקל ב"יצירת מופת" – גם בלי קשר לתכניה הספציפיים – כי היא מדגימה את היכולת האנושית להמריא-מעלה.

אני שמח יותר בקריאה של "יצירת המופת" (!) ולא "נעצר" מול היצירה בקיפאון, כפי שמתאר כותב המאמר את תגובתו ל"יצירת מופת".

אולי לכותב המאמר הכרזה על יצירה כ"יצירת מופת" פירושה "חיי נצח קפואים ועצובים" של היצירה. פירוש המושג בשבילי הוא שמחה גדולה וחיוניות רבה בקריאה בחיי אֵלה.

 

אפשר בהחלט לדון מה עושה את "סיפור על אהבה וחושך" ליצירת מופת בעיניי. זו בהחלט לא קביעה שמעודדת הנהון ושתיקה והיעדר וויכוח. אבל נושא הפוסט הצנוע שלי היה לומר חוות דעת מסוימת על הספרות העברית שאני קורא בשנים האחרונות ולא להיכנס לדיון הזה.

 

העוינות כלפי המושג "יצירת מופת" היא עוינות כלפי גדוּלה באשר היא, היא "טינה" (במובן הניטשיאני), היא עוינות כלפי מושג ה"קדושה" וההבחנה בין "חול" ל"קודש" באשר הם. זו אותה נמיכות רוח דמקורטית – שלפיה כולם שווים לכולם והכל שווה להכל, אין "גבוה" ואין "נמוך"; למעט, כמובן, מה שמדיד, כמו הכסף, שם בהחלט יש הבדלים בין "גבוה" ל"נמוך" – אותה נמיכות רוח שניבא אותה אלכסיס דה-טוקוויל בספרו "הדמוקרטיה באמריקה".

ספר לא צעיר אף הוא (אם כי הסופר יותר זקן ממני), ספר "אשכנזי" וכותבו אבוי גבר, ובכל זאת ניתוחו טוב יותר מכל ספר אחר שנכתב אחריו. והוא בהחלט "יצירת מופת".

 

 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • מוהיקן  ביום יולי 24, 2018 בשעה 9:12 PM

    "יצירת מופת היא… הכותרת והנוטיפיקציה של העשור"
    האם באמת יש טעם לענות לטקסט שכולל משפט כזה (וגם מלוא החופן שגיאות)? אתה והוא רחוקים זה מזה כרחוק בלוג ממאקו.

  • ג'ספר  ביום יולי 24, 2018 בשעה 9:54 PM

    וואו איזה גועל של כתב. לדעתי ההגדרה הכי מדוייקת למהי "יצירת מופת" היא יצירה שגם עוד עשרות ומאות שנים קוראים ימשיכו לקרוא אותה ולהתענג מכתיבתה, בדיוק כפי שכיום עדיין אנשים בכל רחבי העולם חוזרים וקוראים את החטא ועונשו, מובי דיק, פאוסט.. סיפור על אהבה וחושך הוא כנראה באמת הספר היחיד מהשנים האחרונות שמתאים להגדרה הזאת..

    מעציב אותי שבכלל היית צריך להתייחס לכתב העלוב הזה, ומעציב עוד יותר שאותו כתב מייצג במידה רבה את התזה המרכזית בקרב מבקרי הספרות ובמסדרונות האקדמיה לגבי ביקורות ספרים

  • רוני ה.  ביום יולי 25, 2018 בשעה 11:00 AM

    אני חושש שאתה קורא לא נכון את הביקורת. לדעתי הביקורת נועדה לנקר את ההגמוניה האשכנזית. אילו היית בוחר בספר של סופר לא אשכנזי כיצירת מופת, אני משער שהטור הזה לא היה נכתב. כאשר נכתב "חיי נצח קפואים ועצובים" עולה מיד בעיני רוחי תמונת הפולניה הנעלבת שחיה בחושך (אני מקווה שלפחות אהבה יש לה), וסופה להיות מוחלפת על ידי עדות המזרח החיות ומלאות החיוניות.

  • אור א  ביום יולי 25, 2018 בשעה 1:29 PM

    שלח אותו לפוסט קודם – יש מרחב נשימה עצום עד שמגיעים ליצירת מופת
    (ואגב לא אהבתי את אהבה וחושך מצאתי אותו חנפני):

    כשאני קורא סופר שיש לו דבר מה לומר, שמתאר-יוצר מציאות רוויה בניואנסים ובעסיס של מתחת-לפני-השטח שמבצבץ לעתים מעליו, כשהוא מתבנת את המציאות הרוויה והעסיסית הזו בתוך נהר עלילה זורם (גם בספר שבהחלט אינו יצירת מופת, כמו "הפרטים שהושמטו" של תומס אוגדן, אלא פשוט רומן טוב) – אני נמלא שמחה. החיים עצמם נראים אז דחוסים והרי משמעות יותר. ולשמחה הזו אין מחולל דומה במדיום אחר. האקטיביות והכניעה שתובע הטקסט הן ללא מתחרים.

  • גלי  ביום יולי 31, 2018 בשעה 12:39 PM

    קראתי רק 2 קטעים שפורסמו מהספר "סיפור על אהבה וחושך". הראשון היה ניסיון לא צולח לדעתי, לעלות על מסלול כתיבה לא מגמגם. באותו קטע נדמה שהסופר לא מצא איך להשלים בין כתיבה יותר בת זמנו שהוא רוצה או חש שצריך, לבין העבר המתואר. הקטע השני היה על יחסים בין הדמות למורה שלו, וזה קטע חלש ביותר. בגלל הקטעים האלה לא קראתי. אבל ידידה שלי קראה ואמרה כך: הספר בעצם מתחלק ל 2 חלקים (כאילו 2 ספרים נפרדים). עד האמצע זה חלש, אבל החלק השני הוא רומן לירי יפה מאוד.
    לי נראה שכיום יתכן, שאם בספר יש כמה פסקאות טובות, זה כבר טוב בהרבה מהנורמה, ואם חצי ספר טוב זו כבר יצירת מופת.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: