שונות

  1. אני קורא לבני בן ה-4 ספר על עולם הטבע. קורא ומתחרט. כמה אכזרי הוא עולם הטבע, עולם של טורפים ונטרפים (כפי שמודגש בחוסר רגישות רב משמעות בספר הילדים הזה). כמה דוחה הוא, בעצם, הטבע. הבחילה, כדברי סארטר, מוצדקת. חילונים אמורים לאהוב את "הטבע", לאהוב "סרטי טבע", לאהוב את האבולוציה. אבל כל זה דוחה כל כך. הסנטימנט הדתי (לפחות זה היהודי) יסודו, בין היתר, בגועל הזה מהטבע, ברצון להימלט מהזוועה והאבסורד וחוסר האנושיות שבו. ואני, כחילוני אדוק, מזדהה עם הסנטימנט הזה, אך לא עם מסקנותיו. לבני אחפש בהקדם ספר אסטרונומיה. אמנם גם מרחבי החלל מבעיתים, כדברי פסקל, מבעיתים באי-אנושיותם, אבל לפחות הם לא אכזריים.
  2. לעניין הספרות העברית של השנים האחרונות. עד כמה שאני מכיר, כי בעיתון איני כותב זה מכבר ובדרך כלל ביקורות על ספרות מקור, המצב הוא כזה: יש לא מעט ספרים טובים שרואים אור בארץ בשנים האחרונות – הקינה הרווחת לא מוצדקת בהקשר הזה – אבל אין יצירות מופת. לטעמי, מאז "סיפור על אהבה וחושך" מ-2002 לא ראתה אור בארץ יצירת מופת חד משמעית. וזה כבר די הרבה זמן. מה גם שלפני "סיפור על אהבה וחושך" לא ראתה אור יצירת מופת שנים לא מעטות.
  3. קלישאות הן דבר נורא, כמובן. למשל, השימוש בביטוי "אזור הנוחות" (קלישאה מתורגמת ועוד מאמריקאית נוסף לכל). אבל אולי הקלישאה העכשווית שאני הכי מתעב היא "אם לתת את השנקל שלי בדיון" (כלומר, גם את המקור, "שני סנט", אני מתעב). יש כאן, בקלישאה הזו, את כל הדיכאון של העידן שלנו: אנחנו חופשיים לדבר, כולם מדברים, אבל הערך של הדברים שלנו זניח, אנחנו זניחים. הקלישאה הזו קשורה לצו הדכאוני – במסווה של קלילות – של התקופה שהוא "לא לקחת את עצמך ברצינות".
  4. המחשבה שמחאת הלהט"בים בנושא הפונדקאות היא יריית פתיחה בהתנגדות רחבה לשלטון הימין הממושך היא פתטית ומעידה בעצמה על מצבו הנואש של השמאל.

 

המשך גלגול מעט מפתיע של הפוסט הזה מופיע כאן

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • ליאור גלציאנו  ביום יולי 24, 2018 בשעה 10:01 AM

    למה, בעצם, אתה כבר לא כותב בעיתון על ספרות מקור?

  • אריק גלסנר  ביום יולי 24, 2018 בשעה 10:06 AM

    במקור זו לא הייתה החלטה שלי. אבל היום זה מתאים לי יותר.

  • דודי  ביום יולי 24, 2018 בשעה 8:23 PM

    השנקל שלי – מקביל, די מילולי אפילו, ל'לעניות דעתי' הוותיק (לעניות דעתי). ביטוי של צניעות/הצטנעות. לא רואה סיבה לכעוס.

  • surui  ביום יולי 24, 2018 בשעה 11:00 PM

    אריק, במה אתה מוצא שהסנטימנט הדתי היהודי נגעל מהטבע?או סימנים שמתייחסים לאבסורד שבטבע?

  • אריק גלסנר  ביום יולי 25, 2018 בשעה 7:42 AM

    לא נגעל, אבל לא מקבל את מרותו של הטבע. בראש ובראשונה בעצם דמותו של האל כמי שקדם לטבע, ברא אותו, אינו כפוף לחוקיו ומונע על ידי מוטיבציות מוסריות.

  • עוגיפלצת  ביום יולי 25, 2018 בשעה 11:37 AM

    גם ולבק, בחלקיקים האלמנטריים, אמר דבר דומה על הטבע, וחשבתי "כמה מרענן".

  • גלי  ביום יולי 31, 2018 בשעה 6:51 PM

    אם תמשיכו להסתייג ולהיגעל במידה כזו מהטבע, ויש לזה כול ההצדקה, תמצאו את עצמכם פונים לדתיות מהייאוש ואובדן טעם החיים. אז הפיתרון: להפסיק להגזים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: