קצר על שלושה סוגים של קיטש מעודן ואינטלקטואלי בספרות

שלושה סוגים של קיטש מעודן ואינטלקטואלי בספרות:

א. קיטש הנידחוּת – היכבשות, היכבשות-מראש, מיצירה שגיבורה או מחברה מוצג כנידח, כדחוי, כמסתגר. ללא קשר לערכה הממשי של היצירה, הקורא נמשך אליה הן בגלל שראיית-עצמו כמי שנוטה חסד לדמויות שוליים מחממת את לבו והן (או) בגלל שהוא רואה את עצמו כנידח כזה ומחפש בספר גאולה לנידחותו שלו (כי הרי יש גאולה, עובדה שהספר ראה אור!).

ומי מאיתנו לא רואה את עצמו כנידח לעתים? מתוך הפער בין ראיית העולם התלמאית – לפיה העולם מסתובב סביבנו – לבין האמת המדעית הקופרניקאית המרה שמתגלה לנו לפרקים – ובה הוא בהחלט לא.

ב. קיטש הקיצוניות – הימשכות ליצירה מזעזעת, מתריסה, חסרת עכבות. ללא קשר לערכה הממשי של היצירה, הקורא נמשך אליה (שוב, בדרך כלל כבר מראש, כלומר מרגע שהשמועה על הקיצוניות של הספר מגיעה לאוזניו) כי הוא מקשר בין שבירת טאבואים, אמירת מה שלא נהוג לדבר עליו, ביטויים מפורשים ומפורטים של מיניות או אלימות או עיסוק בהפרשות, כמעלה מוסרית, כהליכה "נגד העדר", כעצמאות מחשבתית.

ג. קיטש האקספרימנטליות – הימשכות ליצירה "פרועה" שלא מצייתת לכללים המייגעים של הפרוזה השגרתית, אותם יסודות עבשים כמו עלילה, דמויות אמינות, רהיטות, תחביר שלֵו. בלי קשר לערכה הממשי של היצירה, הקורא נמשך אליה בגלל התדמית של הסופר כמשתעשע וכמהתל, של הסופר כמורד, של הסופר כאינדיבידואל חסר פשרות ונונקונפורמיסט, של הסופר שאינו מציית לדבר (לבטח לא ל"עולם" ולמימזיס) אלא בודה את הכל בכוח דמיונו שלו.

שתי הערות:

  1. בכל סוגי הקיטש שמניתי יש דוגמאות ליצירות קרובות אליהם אך שהינן יצירות מעולות. חלק מיצירותיו של רוברט ואלזר קשורות בסוג הראשון, אך הן בכל זאת יצירות מעולות (אם כי פולחן ואלזר בכללותו נובע בהחלט מהמשיכה הקיטשית המוזכרת). "זה אני אדיצ'קה" של אדוארד לימונוב קרוב לסוג השני והוא בכל זאת ספר מצוין. "אם בלילה חורפי עובר אורח" של איטאלו קלווינו קרוב לסוג השלישי וזה בכל זאת ספר מעניין, מרענן ומשעשע.

אז מה חורץ את גורלה של יצירה להיות קיטש אם לאו?

האם ההבדל בין יצירה קיטשית ליצירה לא קיטשית נובע ממידת האותנטיות של היצירה? כלומר, ביצירה הקיטשית ישנה את המודעות-העצמית ליצור יצירה על "נידחים", או יצירה "שאין לה אלוהים", או יצירה "ניסיונית" – יש בקיטש את "הדמעה השנייה", כפי שניסח קונדרה, זו שמתפעלת מעצמה?

לא בטוח. דה סאד הוא אותנטי. ועם זאת החזונות המיניים-סדיסטיים הקיצוניים שלו הם פצצת שעמום. אם כי, במחשבה נוספת, הם בכל זאת לא קיטש. הם רק טרחניים.

2. הדברים נכתבים בעקבות התפתחויות ספרותיות ברפובליקה הספרותית שלנו שהתפתחו להן לאחרונה. אך הן אינן ביקורת על ספר כזה או אחר. בכל מקרה, בחלק מהמקרים שחשדי בקיטש התעורר בגינם לא קראתי את היצירה המדוברת.

 

 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • ליאור גלציאנו  ביום ספטמבר 14, 2018 בשעה 1:07 PM

    אני קורא בין השורות ביקורת על הוצאות מסוימות שקמו בשנים האחרונות, אשר נוטות להתנאות ביצירות משלושת הסוגים שציינת, תוך נפנוף מזלזל כלפי כל מה שאינו "שונה".

  • idoangel  ביום ספטמבר 14, 2018 בשעה 9:50 PM

    שאלת מה חורץ את גורלה של יצירה אם להיות קיטשית או לא. אני חושב שהתשובה בגוף השאלה (היינו, הפוסט שלך). כשיצירה *שואפת* להיות נידחת, קיצונית או אקספרימנטלית – היא מיד תהיה קיטש, כי היא לא מנסה להיות עצמה, האקספרימנטליות שלה (למשל) לא נובעת ממנה אלא היא המטרה שלשמה היא נוצרה.

  • carmelal1  ביום ספטמבר 15, 2018 בשעה 10:01 AM

    בהרגשת סיפוק קראתי את הגדרותיך, או את הנחותיך הנ"ל. גם שמחתי על אומץ ליבך
    כאשר אתה מציין שלא קראת…
    כמובן שנותרת השאלה הידועה, שכתבת עליה לפחות פעם אחת, למיטב זכרוני וידיעתי,
    והיא: מהו, ואיך נקבע, ערכה הממשי (ממשי כאן הוא ביטוי שלא כל כך במקומו) של
    יצירה ספרותית, או מהי יצירה ספרותית מעולה?
    הֵשַבת על כך, נכון. אחפש את הרשימה שלך שבה אתה מציב את הערכים, או את אמות
    המידה, של הספרות הטובה.
    תודה, אחלה בוקר שבת יש לי עם הרשימה שלך!
    http://www.carmela-lachish.simplesite.com

    ‫בתאריך יום ו׳, 14 בספט׳ 2018 ב-13:02 מאת מבקר חופשי :‬

    > אריק גלסנר posted: "שלושה סוגים של קיטש מעודן ואינטלקטואלי בספרות: א. קיטש
    > הנידחוּת – היכבשות, היכבשות-מראש, מיצירה שגיבורה או מחברה מוצג כנידח,
    > כדחוי, כמסתגר. ללא קשר לערכה הממשי של היצירה, הקורא נמשך אליה הן בגלל
    > שראיית-עצמו כמי שנוטה חסד לדמויות שוליים מחממת את לבו והן ("
    >

  • אריק גלסנר  ביום ספטמבר 15, 2018 בשעה 11:37 AM

    תודה רבה על תגובותיכם.
    ליאור – אני מלא הערכה להוצאות ומו"לים קטנים שמוציאים ספרים שהם מאמינים בהם ופועלים במציאות מו"לית קשה.
    הפוסט שלי נכתב נגד מגמות תוקפניות ואכן מזלזלות שעלו נגד ז'אנרים אחרים, או כנגד מגמות של התפעמויות-מראש מז'אנרים מסוימים שנראות לי לא מוצדקות.

    ויש לזכור דבר מה נוסף: כתבתי את הבלוג שלי נגד קיטש מסוג מסוים שכיניתיו קיטש אינטלקטואלי ומעודן. יש את הקיטש השגרתי יותר שכנגדו אני כותב באופן תדיר בביקורותיי.

    • דבורה  ביום ספטמבר 21, 2018 בשעה 4:40 PM

      תודה. האם ספריה של טואג נכללים בקיטש השיגרתי? הבנתי שלא תוכל להשיב אבל מעניין לשמוע, כן/ לא..

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: