על "אהבה בלילה" ו"השחיינים" (מאנגלית: רעיה ג'קסון, 107 עמ') ועל "איך לחיות כמעט בחינם" ו"איך לחיות משלושים וששה אלף דולר בשנה" (מאנגלית: דב שילוח, 98 עמ'), של פ' סקוט פיצג'רלד, בהוצאת "נהר"

פורסם לראשונה, בשינויים קלים, במדור לספרות ב"7 לילות" של "ידיעול אחרונות"

 

לפעמים מה שאנחנו מכנים "כישרון ספרותי" הוא כישרון אנושי. למשל, כישרון אנושי לחיות באינטנסיביות, לחוש, למשל, באינטנסיביות את פוטנציאל האושר שיש בקיום, וכמובן כישרון נוסף להעביר את האינטנסיביות הזו אל הדף. לפיצג'רלד היה את הכישרון הזה לחוש ב"הבטחה שבחיים" (The promise of Life), כפי שהוא כותב, נדמה לי, ב"גטסבי הגדול". וזו, למשל, הסיבה ש"אהבה בלילה" (מ-1925), סיפור פשוט למדי, סיפור קצר על צעיר בן עשירים, חצי רוסי חצי אמריקאי, שנפגש בלילה קסום אחד במקרה עם אישה אמריקאית שנותרה בגפה על גב יאכטה בריביירה הצרפתית, הוא סיפור שמותיר רושם. הפגישה אירעה לפני מלחמת העולם הראשונה, לפני המהפכה הרוסית שרוששה את משפחת הצעיר, ולקראת סוף הסיפור השניים שנפגשו באקראי בלילה רומנטי חוזרים ונפגשים, כשהוא בעוניו והיא בעושרה. אבל לא מוטיב הנפילה המעמדית (הצד השני של המוביליזציה החברתית שכה העסיקה את פיצג'רלד) ובטח שלא הסיום המפתיע, הופכים את הסיפור למשמעותי. אלא אותה מסירה ספרותית של הלילה העז שבילו השניים בצוותא (שבו הגיעו רק עד לנשיקה), אותה יכולת להרגיש בשפעת האושר שהחיים מסוגלים להניב כך לפתע. בניגוד לסיפור קצר יפה של מופסן, שאולי היה מוכר לפיצג'רלד בכותבו את הסיפור הזה, הרגע הרומנטי אינו כוזב בעיניו ואינו תלוי במקריות של אור הירח המחמיא שנשפך על פני האהוב (כמו שגורסת אחת הדמויות אצל מופסן). "'את יפהיפייה', אמר לפתע. 'איך אתה יודע?' 'כי אור הירח הוא האור הקשה ביותר לנשים'".

גם הסיפור השני, "השחיינים" (מ-1929), מתרחש בצרפת וגם בו נוגע פיצג'רלד בהבדלים בין אמריקה, המעצמה המתעצמת, לעולם הישן (כולל דיון בהבדלי נוהגי ההיגיינה שבין האמריקאים לצרפתים). כאן כוחו המסוים של הסיפור כן נשען על העלילה ולא על תמסורת של רגש עז (וגם, הוא נשען, על הדיון המעניין באותם הבדלים תרבותיים: "האמריקנים היו צריכים להיוולד עם סנפירים; ואולי באמת הם נולדו כך – אולי הכסף הוא סוג של סנפיר. באנגליה הרכוש הוליד תחושת מקום חזקה, אבל האמריקנים, בהיותם חסרי מנוח ובעלי שורשים שטחיים, היו זקוקים לסנפירים ולכנפיים"; "צרפת היא ארץ, אנגליה היא עם – אבל אמריקה עדיין מייצגת את אותה איכות של רעיון"). הנרי מרטסון נשוי לאישה צרפתייה ומגלה שהיא, אולי כדרכה של היבשת הישנה המתוחכמת והרקובה, אינה מקיימת את נדרי נישואיה. הוא מחליט לשקם את נישואיו במעבר לארה"ב, אבל, באופן אירוני, העולם החדש, מסתבר, אינו פחות נואף.

במקביל לרומנים שלו, פרסם פיצג'רלד בעיתונים סיפורים קצרים רבים בימי חייו, ובשנות העשרים של המאה הקודמת תמורת כסף רב. פיצג'רלד התייחס לחלק מהסיפורים האלה בזלזול (זה "הזבל שלי", מצטט ראובן מירן בהקדמתו ל"איך לחיות כמעט בחינם", הספרון השני שנסקר כאן). בביקורת-פיצג'רלד נהוג לחלק את הסיפורים האלה לרציניים וללא רציניים, כלומר לבעלי ערך ספרותי ולכאלה שאינם בעלי ערך כזה. איני יודע מה המוסכמה בביקורת פיצג'רלד ביחס ל"אהבה בלילה" ו"השחיינים". הם בהחלט לא מגיעים לרמת כמה מסיפוריו הקצרים המוכרים לי (למשל, ל"יהלום גדול כמו מלון הריץ"). באופן מעט מפליל הם גם מסתיימים בהפי-אנד, בניגוד לרומנים של פיצג'רלד שכולם, עד אחד, טרגדיות של עלייה ונפילה. בכל מקרה, יש עניין, כאמור, בקריאתם.

אבל גם את "איך לחיות כמעט בחינם" ו"איך לחיות משלושים ושישה אלף דולר לשנה" (שניהם מ-1924), יצירות שבעליל אינן מהעידית של פיצג'רלד ואני כמעט בטוח שכך גם גורסת המוסכמה בביקורת, קראתי בעניין. אלה פיליטונים אוטוביוגרפיים שכתובים בהומור עיתונאי מהנה ועוסקים בקשיי הכלכלה של משק פיצג'רלד. הכסף, השגתו, איבודו ובזבוזו הוא אחד הנושאים הגדולים של פיצג'רלד. נושא שהעסיק אותו גם בחיים עצמם. ב"איך לחיות כמעט בחינם" מספר פיצג'רלד על ניסיון משפחתו (בתו היחידה כבר נולדה) לחסוך באמצעות חיים בצרפת, בה יוקר המחייה נמוך בהרבה משבארה"ב. הוידוי משעשע ושנון ופיצג'רלד צוחק על עצמו באופן מלא חן. הנה דוגמה לויטאליות של הטקסט ולהומור העצמי: "מלצר יפה תואר פתח את הדלת ונכנס, והילדה שלנו מיד הפסיקה לצלצל בפעמונים והביטה במלצר בעוינות גלויה. 'ישנה גברת שחיכתה ברחוב', הוא אמר באנגלית עילגת. 'דבר צרפתית', אמרתי בחומרה, 'כולנו צרפתים כאן'. הוא דיבר ודיבר בצרפתית. 'בסדר', קטעתי את דבריו כעבור זמן קצר, 'עכשיו תחזור על מה שאמרת – אבל באטיות רבה – באנגלית'. 'קוראים לו יבוא', העירה בתנו בניסיון לעזור. 'בכל מקרה', זעפתי, 'אני מתרשם שהצרפתית שלו גרועה מאד'". במקום אחר, פיצג'רלד – שהיה ער מאד לעלייתה של הוליווד ולמעמדה המתערער של הספרות בגינה – מציין שבבנק אמריקאי בפריז כנראה זיהו אותו, כי הרי מלבדו לא היה איש בבנק, איש שיצדיק את התקהלות ההמון סביב הבנק, איש מלבד "מר וגברת דאגלס פיירבנקס מאמריקה" (הוא מתכוון לכוכב הסרטים האילמים).

גם בסיפור השני כאן נחשף פיצג'רלד שנון וקומי, פיצג'רלד וזלדה אשתו שמגלים בצוותא כמה יקר זה לחסוך.

לא יהלומים, אם כן, אבל בהחלט לא זבל.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: