בקצרה על ספרים שקראתי לאחרונה

  1. "ארץ אחרת" של ג'יימס בולדווין (מאנגלית: גיא הרלינג; "עם עובד") – הרומן הזה מ-1962 מרשים מאד, מרשים בהרבה מ"חדרו של ג'ובני". אמנם ג'יימס בולדווין הוא החלום הרטוב של אנשי פוליטיקת הזהויות – שחור והומו! לא פחות! וכאן הוא עוסק בשתי הזהויות! – אבל, למרבה המזל, הוא גם סופר מעולה.
  2. "בעל חיים" של רון דהן (הוצאת "בלה לונה", בעריכת תמי לבנת מלכה). ספר קצבי ובעל עוצמה. יצרי, אותנטי ונטול שומנים. יש כאן תיאור סקס אחד מצוין. יפה. שתי הסתייגויות: האחת היא ביחס ליחס המעליב של הגיבור למרצֶה בכנס לשירה שהוא משתתף בו. לי, כקורא, ההתנהגות הזו יצרה רתיעה מהגיבור (רתיעה שהסופר אינו שותף לה וגם, לדעתי, אינו מודע להיתכנותה; העובדה האחרונה הופכת את הבעיה הזו אולי לפגם אסתטי, לא רק אתי). ההסתייגות השנייה היא יותר ויכוח מהסתייגות, ויכוח עם פילוסופיה שקיימת בספר, הרואה בשירה, כלומר בשפה, פעולה ככל הפעולות בעולם. התפיסה החילונית הזו ביחס לשירה פופולרית והיא מתכתבת עם המטפיזיקה של הספר, הרואה באדם "בעל חיים", כלומר לא מי שמיוחד בממלכת החי (זה הרי התרגום של אונקלוס ל"ויהי האדם לנפש חיה": "לרוח ממללא", כלומר הדיבור, המלל, הוא מותר האדם; נדמה לי שהמקור לתפיסה הזו הוא אריסטו). התפיסה הפוסט הומניסטית הזו – שרואה בשפה דבר מה לא מיוחס – היא פופולרית, וליתר דיוק: אופנתית, אך אין זה אומר שהיא נכונה.
  3. "אמזלג" של יוסי סוכרי ("עם עובד"). נהניתי מהקריאה. יש משהו עדין בגיבור של סוכרי, בגרסה שלו למאיר של "סוף דבר" ולמולכו מהרומן הנושא את שמו. בעיקר ניכרת האלגנטיות העדינה בתיאורי המין (אני אוהב גם תיאורי מין לא אלגנטיים ועדינים, כן? ע"ע סעיף 2. אבל כאן העדינות יפה). אני חושב שזה הספר הכי טוב של סוכרי, לפחות זה שהכי נהניתי ממנו. והוא גם, בסופו של דבר, אנטי זהותני. הזהות היא חלק מהמסע והחיפוש העצמי של הגיבור, אבל לא תמצית הפיתרון.
  4.   "מסע דילוגים" של חיים באר ("עם עובד"). תענוג לקרוא את הסיפורים הקטנים על ספרים וסופרים שמלוקטים כאן. ההשפעה של גרשון שופמן ניכרת כאן מדי פעם, וטוב שכך.
פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • מוטי  ביום אוקטובר 5, 2019 בשעה 4:21 PM

    תודה אריק. קראתי את חיים באר ומסכים אתך לחלוטין. ספר שהוא ממתק.

  • מוטי  ביום אוקטובר 5, 2019 בשעה 4:23 PM

    תודה אריק
    קראתי את חיים באר ומסכים אתך לחלוטין. ספר שהוא ממתק.
    שנה טובה. מוטי

  • אריק גלסנר  ביום אוקטובר 8, 2019 בשעה 10:03 AM

    תודה מוטי. שנה טובה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: