אני קורא את קובץ המסות "אדם בלתי מעשי" של איש הרוח האנגלי, גילברט קית' צ'סטרטון (1874-1936), קובץ שראה אור כעת בהוצאת "שלם" (תרגום נהדר של עודד וולקשטיין ועריכה מצוינת של אסף שגיב).
אכתוב עליו, אני מקווה, ביקורת מפורטת. רק אומר כעת שזה ספר שמעורר יראת כבוד – דבר נדיר ביותר; מחשבה כבירה בתנועה שבכוח הסחף שלה מערערת את אמונותינו המוצקות ביותר.
הורגלנו כל כך בפטפטת גם בתחום הרוח "הגבוהה" עד שאנו מתקשים כמעט לקרוא מה שהוא בפשטות חכמה, חכמה גדולה הבוהקת כמעט מכל משפט, חכמה גדולה כתובה בשנינות מענגת נעלה, בבהירות עצומה.
יש בהחלט מה להתווכח עם צ'סטרטון הקתולי, הדתי-הדמוקרטי-הסוציאליסטי-השמרני (שילוב מדהים כשלעצמו) – אבל, אלוהים, צריך לחשוב חזק כשמתווכחים עמו.
מבקר חופשי 
תגובות
גם הספרים הפחות רציניים שלו טובים. כמו סיפורי הבלשים של האב בראון וכמובן "האיש שחשב שהוא יום חמישי". חבל שבקובץ תרגמו רק מאמרים רציניים ולא תרגמו מאמרים יותר משעשעים כמו "על גבינה" ו"מה שמצאתי בכיסים שלי".
"האיש שהיה יום חמישי"