פורסם לראשונה, בשינויים קלים, במדור לספרות ב"7 לילות" של "ידיעות אחרונות"
הפתיחה של הרומן המפורסם הזה מ-1897 מפתיעה ברעננותה. הוריה של מייזי, זוג אופנתי, עשיר ויפה, מלונדון, מתגרשים בגירושים סנסציוניים ומכוערים. הם חולקים משמורת על הילדה, חצי שנה אצל האב וחצי שנה אצל האם. אלה הורים נוראיים, שמטיחים בילדה את שנאתם העזה זה לזה, שמזניחים למעשה את הילדה. אלה הורים קלי דעת שמנהלים פרשיות אהבים בלי חשבון. כשהם נישאים לבני זוג שניים, וכעת לילדה שני הורים ביולוגיים ושני הורים חורגים, הם בוגדים גם בבני זוגם החדשים. תחת חסות ארבעת הוריה הילדה ממשיכה להיזנח. במקרה הטוב משתמשים בה ככלי עזר למסכת הבגידות המתמשכת. לתעוקה שחש הקורא לנוכח פגיעה כזו בילדה קטנה כיוון ג'יימס. אבל מה שניכר שבאמת הלהיב אותו, שניצב בלב הרומן, הוא האפשרות לספר על מסכת התרחשות שלמה דרך תודעתה של ילדה, כלומר דרך תודעה שמבינה למחצה ובמשובש מה באמת קורה סביבה; כשהנעלם הגדול מבחינתה הוא המשיכה המינית הבוגרת, שמניעה את חיי המבוגרים הסובבים אותה ואטומה בפניה. יש דבר מה וירטואוזי ביישום הבחירה של ג'יימס לספר לנו את הרומן מבעד לתודעה הילדית, ולכן הרומן הזה חביב על תיאורטיקנים של הספרות כי הוא ממחיש באופן מבריק את מושג "נקודת התצפית" (ומושגים קרובים לו כמו "מבע משולב" ו"מספר לא מהימן"). נדמה גם שיותר משהניע את ג'יימס הרצון לחקור את נפש הילד ברומן הזה, הניעה אותו התשוקה להפגנה וירטואוזית של הצגת עלילה שלמה מבעד לתודעה מוגבלת. כלומר, נדמה שג'יימס הוא יותר פורמליסט – כלומר מי שמעוניין לחקור את האפשרויות הצורניות של ז'אנר הרומן; וג'יימס הוא אכן תיאורטיקן של הז'אנר – מאשר מי שמעוניין להיות פסיכולוג מעמקים. כך, מלבד העניין שמעורר האופן בו נקלטים האירועים בתודעת הילדה, נוצרת גם חוויית קריאה משחקית, כי הקורא מנסה להבין מה בדיוק קרה באמצעות "תרגום" תודעת הילדה לשפת המבוגרים.
אבל הרומן הזה לא צליח. לפחות אני לא הצלחתי לצלוח אותו. קטעים מסוימים קראתי שוב ושוב בלי להבינם לאשורם. ראשי הסתחרר והתערפל. האשמה, מלבד, ללא ספק, אשמת מוגבלויותיו של המבקר, נחלקת בין ג'יימס לתרגום הנוכחי שלו. הכתיבה של ג'יימס מפותלת תחבירית, מופשטת ולעתים חידתית ממש. כך גם ברומנים אחרים שלו. אלא שכאן, בדיוק בגלל הבחירה בהצגת האירועים בדרך לא ישירה, מבעד למראה מעוותת, היכולת של הקורא לעקוב אחר ההתרחשות קשה שבעתיים. על מנת לקרב את ג'יימס לקורא העברי יש צורך ביכולות תרגום ייחודיות. אלו לא נמצאות כאן. הנה לדוגמה משפט שמתאר פגישה של מייזי ואביה, בו אביה מציע לה לבוא איתו לאמריקה, אבל בעצם, כך אנחנו מבינים, רוצה לקבל את סירובה להצעה הזו על מנת שיוכל להפליג לארה"ב במצפון נקי. "בעודם יושבים יחד, התנהלו מגעים דוממים, יוצאים מגדר הרגיל, בין תפישתה את תפישתו, בין תפישתו את תפישתה, ובין תפישתו את תפישתו את תפישתה" (עמ' 172-173). לא רק שהקורא מאבד את דרכו בפינג פונג המסחרר בין התודעות של האב והבת, הרי שהתרגום כאן שגוי ואת הסיפא יש לתרגם (לפי הנוסח המלא של הרומן ב"פרויקט גוטנברג" המצוי ברשת): "בין תפישתה את תפישתו את תפישתה". בעמוד אחר (184) מתוארת פגישה של מייזי עם אחת מהמאהבות של אביה, שמדהימה אותה בכיעורה (הדבר היחיד שמלכד את אביה ואמה, וכן את אביה ואמה החורגים, הוא יפי תוארם). "הכול בגלל פניה – הילדה פשוט לא יכלה להביט בהם ולגמול להבעתם בארשת דומה. כמו כן, כעבור רגע נפנתה ההבעה המשונה לדברים מקסימים". כך אלה משפטים סתומים. הכוונה, לאחר עיון במקור, היא שהבעת פניה של המאהבת המכוערת הקרינה מכיעורה גם על "הדברים המקסימים" שבהם היא מוקפת, זינקה אליהם (leaped into the lovely things, כותב ג'יימס). בהמשך אותו עמוד מתורגם "not even of a single one of all the ‘nevers’ " כ"אף לא אחד מכל ה'לא לעולמים'". היה צריך לתרגם: "אף לא אחד מכל ה'לעולם לא-ים'". ובעמוד 190 מתורגם "התמונה שהצטיירה מראש" והיה צריך לתרגם "התמונה שהצטיירה בראש".
אינני מתרגם ואינני מתיימר להיות כזה. כמו כן, כאמור, ג'יימס תובע ממתרגמו יכולות ייחודיות. גם מתרגם שטוב לאלף יצירות אחרות, היה ניגף בפני ג'יימס. אבל במצב התרגום כרגע, כל עוד הוא לא עבר הגהה, איני יכול לשפוט את איכות היצירה, יצירה שגם כך, כאמור, אני חושד שיש בה דבר מה מכביד, למרות הווירטואוזיות והמקוריות שמופגנת באופן סיפורה, ולמרות הנושא המעניין, הכואב, הרענן והרלוונטי שלה.
מבקר חופשי 