רשימה אישית על יעקב שבתאי

המאמר כונס בספרי, "מבקר חופשי" (הקיבוץ המאוחד, 2019)

https://www.kibutz-poalim.co.il/a_free_critic

 

מאת אריק גלסנר, בתאריך אפריל 5, 2013 בשעה 6:51 PM, בקטגוריות מאמרים בנושאים ספרותיים. 11 תגובות
פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • אילה  ביום אפריל 6, 2013 בשעה 2:34 AM
    קישור לתגובה | להגיב

    היי, איזה כיף לקרוא את הרשימה 🙂 אני ממש מריחה את העצים במטע המשפחתי.
    כמה הערות (ותודה על אבחנות מרתקות ששובצו לאורכה):

    הנושא של ערפול הנוכחות דרך הטכנולוגיה והמוות, הזכיר לי את הפרק הראשון מהעונה החדשה של black mirror. אני מניחה שאתה מכיר אבל אם לא – די כדאי .
    בנוגע עוד לערפול הנוכחות, פתאום חשבתי על הקבלה מעניינת שקשורה לתחום המדע דווקא: בעבר, החומר או האלמנטים הבסיסיים של החומר היו מעין כדורים בעלי מיקום ונוכחות קונקרטית. ניוטונית. כיום, היחס לאלקטרון וגם במובן מסויים לכל חלקיק של החומר הוא בצורה של ערפילית בעלת הסתברות זו או אחרת להיות שם או כאן ולשאת תכונה זו או אחרת בכך וכך סבירות. לרגע, בדרך שתיארת את האדם המודרני על הבלחותיו לפייסבוק טוויטר מייל וכו', הרגשתי הקבלה בין שתי הישויות. סתם, מעניין.

    בנוגע לשבתאי. פתחתי פעם את הספר, איפשהו בגיל 19(?) קראתי כמה עמודים, הבנתי וסגרתי את הספר. לא יכולה לסבול אותו מאיזושהי סיבה. אבל היחס שלך אליו הזכיר לי את החוויה שלי מול פרוסט בגיל 21. החוויה המשתקת שאתה עומד מול כשרון עתק, מול משהו מאוד מאוד גדול שאין לך את הכלים לתפוס, ואז אתה נותן לו ערך מיתי….(שמת לב שבמילה מיתולוגיה מסתתרת מיתה?). נראה לי שאתה שופך רגש דתי לחוויה הספרותית שלך, או ששפכת רגש דתי לחוויה הספרותית שלך, גם על מושג הסופר. אני חושבת שזה יפה אבל יש בזה קצת עבודת אלילים. אבל זה יפה וצעיר.
    מעניין נורא התיאור של ישראל דרך עיניו של שבתאי, וגם העניין של האמפטיה שהזכרת. בכלל, סופרים נוטים לחסוך באמפטיה לדמויות שלהם (להוציא רוסים). אבל כאן דווקא גם עמוס עוז מצטיין לא? עמוס עוז (הסופר עם הסוודר וכל זה…) והם בני כמעט אותו גיל , סתם, משום מה לא ראיתי עד כה השוואה ביניהם ונראה לי מתבקש. מפא"י ובגין וכו.
    בנוגע לסופר/ לא סופר, בסוף קריאת הרשימה שלך ישנה תחושת מעורבות נפשית בדמויות (כלומר בני המשפחה שלך) – זו עבודה של סופר לגרום לקוראיו להרגיש כך.

    • רונית  ביום אוגוסט 29, 2015 בשעה 2:27 AM
      קישור לתגובה | להגיב

      קראתי לעת עתה את חצי הרשימה, מאוד יפה ומעניינת, פשוט עליי לרוץ לישון, אמשיך מחר… תודה רבה, מאוד מרגש ומקרב. תודה תודה!!

  • אריק גלסנר  ביום אפריל 6, 2013 בשעה 8:05 AM
    קישור לתגובה | להגיב

    שלום אילה, תודה על תגובתך והערותייך.
    לגבי שבתאי – אני ממליץ לנסות את "סוף דבר" האינטימי יותר והרך יותר מ"זכרון דברים".
    עמוס עוז הוא סופר טוב מאד, ללא ספק, אבל פחות משורש נשמתי. רק ב"סיפור על אהבה וחושך" הוא נגע בי בקרבה דומה לנגיעה שנגע שבתאי.
    את העונה החדשה של בלאק מירור טרם ראיתי אבל אני מתכוון לעשות זאת בהקדם.
    שבת שלום

  • איילת  ביום אפריל 7, 2013 בשעה 8:25 AM
    קישור לתגובה | להגיב

    רשימה מענינת ומרגשת.עוררת בי עינין לקרוא את שבתאי שנרתעתי ממנו עד היום. ואאמץ את ההמלצה שהמלצת לאילה בעינין סוף דבר.

    בעינין נושא המוות ומידת ההשפעה שיש לו על "חיינו".[במרכאות כי זה קצת מוזר לי לדבר על תחושה כל כך אישית במונחים קבוצתיים.] אני מזדהה עם תחושותיך אך מיחסת זאת לגיל שלנו.ולא לתקופה. בהסתכלות על ביתי הצעירה -בת 11 שגדלה לתוך עולם בו אי מיילים הם משהו טבעי ופשוט כמו עץ בחצר,אני מזהה את אותו רעב לחיים,ופחד מוות מהמוות.התשישות היא כניראה משהו קצת מובנה בגילנו המופלג.

    אם כי,בכל זאת בסתירה גמורה למה שאמרתי יש אכן איזו היקלשות מסוימת בחווית החיים הכללית כחברה.אני מאשימה בהתפתחות הזאת[המדאיגה בעיני] את הפוסטמודרניזם ולא את ההתפתחות הטכנולוגיות במישור התיקשורת.משהו בריבוי הנראטיבים ובאובדן האמת מוציא את הלחלוחית והכוונה מהדברים-הכל בסדר…או הכל לא בסדר. כמעט היינו הך.מבחינתי המוצא האישי הוא היפרדות חד משמעית מהחילון והפוסט מודרניזם.ודרך חיים דתית מתונה אך נילהבת.ישר כוח על הבלוג שלך.כנה ואמיץ ומקורי.

  • קרן  ביום אפריל 9, 2013 בשעה 8:56 AM
    קישור לתגובה | להגיב

    תודה, אריק. מרגש.

  • ורד רובין  ביום אפריל 9, 2013 בשעה 5:10 PM
    קישור לתגובה | להגיב

    אריק שלום

    אני מניחה שבימי חיי קראתי מאות ספרים. אולי אלפים. "זכרון דברים" הוא אחד משלושת האהובים עלי. אני פשוט אוהבת את הספר הזה! קראת אותו לראשונה בגיל 18, ומאז שבתי איליו כל שנתיים בערך (כן, אני יודעת, יש עוד רבים כמוני. אז מה?!). זהו ספר אינסופי. זהו הספר העצוב ביותר שנכתב בעברית. זהו הספר שהכי קשה לי לומר למה אני כל כך אוהבת אותו. זהו פשוט הספר שלי!
    לא ברור לי למה לא נכתבה עד היום ביוגרפיה פרטית וספרותית על יעקב שבתאי. ב- 2007 יצא לאור בהוצאת הקיבוץ המאוחד ספר בשם: "מכשף השבט ממעונות עובדים :יעקב שבתאי בתרבות הישראלית" אותו כתבה מישהיא עלומה (עבורי לפחות) בשם: חנה סוקר-שוגר. זהו ספר מאכזב.

    לאחר שקראתי בדבקות את רשימתך רבת האהבה חשבתי שאולי אתה האדם המתאים לכתוב את הספר שכל כך חסר (לא רק לי כנראה) על הסופר הנפלא, האיש שעליו כנראה נכתבו (בבלי דעת) המילים "שירת חייו באמצע נפסקה".

    תודה לך על רשימה זו, ועל רבות משאר רשימותיך שאת כולן קראתי.

    ורד רובין
    מתן

  • עדין קוה  ביום נובמבר 22, 2014 בשעה 10:02 PM
    קישור לתגובה | להגיב

    שלום אריק,
    התחלתי לקרוא ולא יכולתי להינתק, מאמר מרתק. ובכל זאת אתה עדיין מושפע מאד מסגנונו הייחודי של שבתאי

  • מחכאל  ביום מאי 28, 2015 בשעה 6:17 PM
    קישור לתגובה | להגיב

    בהמשך לסיום המאמר, אני יושב במלון בברזיל, במהלך נסיעת עבודה. קורא את סוף דבר. רוצה לצלול בו יותר וקורא את המאמר הזה ומודה במאוד לך – על העומק הנוסף שאתה נותן לחויה העמוקה בלאו הכי (וגם – כפי שציינת – מהוה בצעיף ההוויה הנוכחית)

  • אריק גלסנר  ביום מאי 29, 2015 בשעה 12:38 PM
    קישור לתגובה | להגיב

    תודה רבה

  • רות בק  ביום אפריל 7, 2020 בשעה 2:13 PM
    קישור לתגובה | להגיב

    רציתי לבקש לפרסם באתר או לשלוח לי למייל את רשימותיך על זכרון דברים.
    נמצאת בבידוד ולא יכולה לרכוש את ספרך מבקר חופשי.

  • אריק גלסנר  ביום אפריל 7, 2020 בשעה 5:05 PM
    קישור לתגובה | להגיב

    הספר קיים דיגיטלית לרכישה באתר "עברית" ב-42 שח.

    https://www.e-vrit.co.il/Product/12280/%D7%9E%D7%91%D7%A7%D7%A8_%D7%97%D7%95%D7%A4%D7%A9%D7%99

כתיבת תגובה