אובלומוב – מקורותיה של פסיביות

המאמר כונס בספרי, "מבקר חופשי" (הקיבוץ המאוחד, 2019)

https://www.kibutz-poalim.co.il/a_free_critic

 

מאת אריק גלסנר, בתאריך נובמבר 10, 2013 בשעה 10:42 PM, בקטגוריות מאמרים בנושאים ספרותיים. 3 תגובות
פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • Ophir Nachum  ביום נובמבר 10, 2013 בשעה 11:39 PM
    קישור לתגובה | להגיב

    תודה אריק,ניתוח עמוק ומאיר נפש ….. ואם תעלה לך/ או לאחד המגיבים אסוציאציה על טיפוס ספרותי נרציסטי חסר מודעות עצמית, יותר מאשמח לקרוא …

  • מרית בן ישראל  ביום נובמבר 11, 2013 בשעה 7:18 AM
    קישור לתגובה | להגיב

    יפה מאד כתבת. ושלושה דברים.
    "לחזור לעונג ולבטלה המוחלטת" זה לחזור לגן עדן, לא? זאת גם מהפכה תיאולוגית, רוורס מהחטא הקדמון.
    קראתי את אובלומוב בזמן טיול לחו"ל, קשה לתאר את האפקט המשונה, לטייל כשהתודעה נשאבת למי שאינו רוצה לצאת מהמיטה. זה היה אוקסימרון חי, לא ספרותי.
    ופעם כתבתי על הציירת (והאישה המרתקת והנוגעת ללב והמיוחדת לא במובן השטחי של המילה) ברת מוריסו. זה ציטוט ממחברות הנסיעה לאיטליה שלה, מ1882
    "היום הילדות הקטנות לומדות חמישה או שישה שיעורים בשבוע, אחר כך יוצאות לעולם הגדול, ואז מתחתנות ומקדישות את עצמן לבעליהן; לכן אין עוד דוגמניות, תנועות עצלניות יפות ותשישוּת כה ציורית; יש להזדרז, להתנועע בעצבנות, אין מבינים עוד ששום דבר אינו שווה יותר משעתיים שכיבה על ספה; החלום, אלה החיים, והחלום יותר אמיתי מהמציאות; בו ניתן לנו להיות עצמנו, באמת עצמנו. אם יש לנו נפש, זה המקום שבו היא נמצאת." http://wp.me/pSKif-j2r

  • אריק גלסנר  ביום נובמבר 11, 2013 בשעה 10:03 AM
    קישור לתגובה | להגיב

    תודה, מרית, על הערותייך.
    תודה אופיר. אני זוכר כרגע רק נרקיסיסטיים מודעים 🙂

כתיבת תגובה